רבי אהרן בר' משה גולדשטיין, הרב של ברסלב (תקל"ה-תר"ה, 1775-1845)

כבר בהיותו צעיר, היה רבי אהרן מוכר כפוסק הלכה, ואפילו שימש כרב בחרסון עוד בחיי אביו שהיה רב ראשי שם. רבי נחמן התבטא על גודל קדושתו ואמר עליו שהוא ניגש לחופתו ב"לבוש נקי" (כלומר בטהרה). רבי נחמן כה העריך את רבי אהרן, שהוא הפעיל את זכות אבותיו כדי שרבי אהרן יכהן כרב בברסלב. כמו כן התבטא עליו רבי נחמן כי לא רק לו אנו חייבים תודה על שבא לכהן כרב בברסלב אלא אף לסוסים שהביאוהו חבים אנו תודה… בהזדמנות אחרת התבטא: "אויף א פיינדיל וועל איך איהם אקעגין טראגין משיח". ("על גבי מגש/נס אשאהו לקראת המשיח." (יש שתי גרסאות בכוונת המילה פיינדיל: לגרסא אחת הכוונה למגש, ולגרסא שנייה הכוונה לנס)). אודות מעלתו בבהירות פסקי הלכות התבטא רבי נחמן: הענקתי לו בירור המדמה (בהירות דמיון) בפסיקת תשובות הלכתיות.
נכדו ר' נחמן – הרב מטשערין (ראה להלן) סיפר שפעם אחת נכנס ר' אהרן אל רבנו ואמר לו רבנו במעין תוכחה – "מדוע שלא תיקח את ספרי ותעיין בו היטב עד שיעלה בדעתך איזו שאלה, ולאחר מכן תוסיף ותעיין עד אשר תמצא יישוב לשאלתך?", ר' אהרן שמע וקיבל, הוא חזר לביתו ומיד ישב לעיין בספר ליקוטי מוהר"ן עד שעלה בדעתו קושיא עצומה לאחר מכן הוסיף ועיין עד שמצא יישוב לשאלתו, הוא חזר אל רבנו והציע לפניו את השאלה והתשובה, רבנו נהנה מדבריו ואמר לו: "אני יודע על אחד שחיבר פירוש על ספר הזוהר, ולמרות שלא חיבר את הפירוש ברוח הקודש הוא כיון לאמתם של דברים." רבנו רמז כי רצונו איתן שילמדו בספרו ויעיינו היטב בדבריו.

פעם שלח רבנו את רבי נתן לבקר את ר' אהרן, הרבי אמר לו בלשון זה: "גיי זעה וואס מאכט מיין אהרל'ה" (לך תראה מה עושה אהרל'ה שלי) ר' נתן הלך וראה את ר' אהרן יושב בעליית הגג, פניו שטופי דמע, והוא משתפך בתפילה כבן לאביו, ר' נתן התרשם מאוד מהמראה וכשחזר לרבנו וסיפר לו מה שראה, נענה רבנו בלשון הפיוט הנאמר ביום הכיפורים 'כיושב בסתר לחלות פני מלך מראה כהן'" כלומר כשרוצים לתאר את המראה הנהדר של הכהן הגדול בצאתו מבית קודשי הקודשים ביום המקודש ביתר- יום הכיפורים, ממשילים אותו לאהרל'ה שלי היושב בסתר ומחלה (מרצה) פני מלך". (יש מעירים, כי רבנו רצה להדגים לר' נתן שהיה אז בתחילת התקרבותו, כיצד צריכה להראות התבודדות, ולכן שלחו אל ר' אהרן).

רבנו פנה פעם לר' אהרן ואמר לו בלשון זה: "אני אוהב אותך מאוד, על כן אני מברכך (בלשון אשכנז: ווינטש איך דיר), שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חולין שלי".

מסופר כי לקראת ראש השנה האחרון של רבנו, הגיע ר' אהרן לרבנו (שכבר עקר מברסלב לאומן בחצי שנה האחרונה לחייו), וסיפר לו על מכתב שקבל מבני עירו, בו הם מתלוננים על כך שהוא נוסע לרבו לראש השנה,. בטענה כי לא זו בלבד שרבנו עזב אותם השנה ונשארו כצאן ללא רועה, האם גם רבם יעזוב אותם בימים הנוראים", ר' אהרן בידעו את חשיבות ראש השנה אצל רבנו, לא אבה לשמוע להם, אך בכל זאת החליט לשאול את רבנו על כך, להפתעתו השיב לו רבנו: "הם צודקים, עליך לשוב אליהם," ר' אהרן לא האמין שזאת תהיה התשובה והחל לבקש שרבנו לא ידחה אותו, אך רבנו לא אבה לשמוע לו והוסיף: "אבל, אינך יכול לתאר לעצמך את הצער שיהיה לנו בכך שלא תהיה נמנה עמנו בראש השנה, כי הוא הפסד שלא ניתן לתאר." "אם כך אשאר כאן" – ביקש שוב ר' אהרן, אך רבנו לא הסכים עמו, ור' אהרן שב לביתו.

בדרך פגש את רבי נתן ור' נפתלי הנוסעים לאומן לרבנו, וסיפר להם את שיחתו עם רבנו, "אנחנו" – נענו שני הרעים – "אפילו אם היה רבנו מגרש אותנו בקורות הבניין לא היינו מסכימים ללכת מעמו בראש השנה, לראש השנה נוסעים גם כאשר הצדיק עצמו דוחה אותך." בערב ראש השנה הוסיף רבנו לדבר בחשיבות ראש השנה וביטא שוב את צערו על כך שר' אהרן לא ישתתף עמם באותה שנה, ואמר "שעליו יש לו רחמנות גדולה, כי רצה באמת להיות כאן על ראש השנה, אך נמנע מחמת הנ"ל".

ר' אהרן היה מקורב ומיודד מאוד עם ר' נתן, והעריך אותו מאוד, בספר טובות זכרונות מסופר כי לפני שהזמין רבנו את ר' אהרן לכהן כרב בברסלב אמר לר' נתן "עשה לך רב וקנה לך חבר" ובכן, אני רבך ור' אהרן יהיה חברך, ואכן היו השניים לחברים קרובים ביותר. בשנות הדיכוי והרדיפות כנגדו הרבה לתמוך בו, כפי שר' נתן מציין זאת במכתבים. בעת פטירתו של ר' נתן, ביכה אותו ר' אהרן, ואמר: "אצלו (ר' נתן) היו כל האוצרות של רבנו", כמו כן אמר שר' נתן היה ארגז מלא אורה.

יצוין כי ר' אהרן ור' נתן רכשו עבורם שני קברים בסמיכות במרכז בית העלמין שבעיירה ברסלב. אולם אחד התלמידים ר' נתן בן ר' לייבלי ראובנ'ס אשר שמע פעם את ר' נתן האומר כי היה משתוקק שיעבירו דרכו את הנפטרים בכדי שיוכל לפעול לטובת נשמתם, התעקש לקברו בכניסה לבית העלמין, ותיכף ביציאת שבת יצא וכרה קבר קרוב לכניסה לבית העלמין ושכנע את החברא קדישא הקברנים שזהו המקום הטוב ביותר למוהרנ"ת. בעקבות זאת לא נקברו שני הרעים בסמיכות. יש לציין כי הדבר כאב לר' אהרן והוא הקפיד על כך.

רבנו גילה לר' אהרן כי תאריך פטירתו יחול בחודש אב. ר' אהרן עצמו סיפר בעת מחלתו קודם פטירתו, שלמרות מחלתו עוד בקיץ תר"ד, שנה אחת לפני פטירתו, ברגע שחודש אב חלף הוא התמלא שמחה כי כבר ידע שישלים את שנתו ויחיה. כפי שרבנו חזה מראש כך היה, ר' אהרן נפטר בראש חודש אב תר"ה, כחצי שנה לאחר פטירת ר' נתן. לפי מסורת אחת בקרב החסידים ר' אהרן היה ניצוץ מנשמת אהרן הכהן שנפטר גם הוא בראש חודש אב.

מסופר כי לפני פטירתו קרא ר' אהרן לבני ביתו ואמר להם: "אומרים עלי שאני גאון ותלמיד חכם, אם כן וודאי ידעתי לבחור לעצמי משהו טוב, ובכן אני בחרתי ברבנו, ואת החלק הטוב הזה אני מעניק לכם, ואומר לכם לבחור בו גם אתם"…

הוא ורבי נפתלי (ראה להלן) נבחרו כשני העדים להבטחתו המפורסמת של רבי נחמן להציל כל אדם המבקר אצל קברו, הנותן צדקה והאומר את עשרת המזמורים של התיקון הכללי, ולעשות טובה נצחית לנשמתו לאחר פטירתו.

בנו של ר' אהרן היה רבי צבי אריה, שהתמנה לרב בברסלב אחרי פטירת אביו. נכדו היה רבי נחמן מטשערין, המכונה הרב מטשערין

אנשי הנח"ל