הסוד-שבך1

כיצד ננצל מעין רעה?
יש עצה נפלאה; בפרשת בלק נאמר "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים". ומפרש רש"י שבלעם ביקש להכניס בישראל עין רעה אבל השכינה שרתה על ישראל כדי להגן עליהם, כי היות ובנ"י שמרו את עיניהם שלא להסתכל בפתחי חבריהם כדי שלא להכניס בהם עין רעה, ולכן מידה כנגד מידה הגן עליהם השם יתברך ברחמיו.
ולכן אדם שעובד על עצמו שלא להסתכל בעין רעה על הצלחת השני אלא להפך הוא שמח בהצלחתו אזי במידה כנגד מידה אין אפשרות לרע עין לפגוע בו, וגם אם מישהו יתפעל מהצלחתו בשמיים יתעלמו מזה ויגנו עליו ("הסוד שבך").

 

עמוד 1 מתוך 212
Untitled-2
פורסם: 15 מרץ ,2015
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות


Untitled-1
פורסם: 06 מרץ ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1
פורסם: 20 פברואר ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
תגובה אחת


Untitled-1

מעשה ממלך שגזר שמד חלק ב – סיפורי מעשיות

מעשה ניסים:

פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד, שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו, ואם לאו, יהיה נתגרש מהמדינה. והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים, וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם, ונשארו שם והיו אנוסים. בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים (לנהג כמו יהודים). ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה, וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול.

ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו. והיה בין השרים אחד מהאנוסים, וישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס, מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי. עכשו שיהיה המדינה בלא מלך, יהיה איש את רעהו חיים בלעו, כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך. על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם .והלך והגיד למלך שנתקשרו עליו כנ"ל. והלך המלך ונסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת, והעמיד שומרים. באותו לילה שנפלו עליו תפסו אותם ודן אותם כל אחד כפי משפטו.

ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי; אם אמר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר. ואם לתן לך מעות, יש לך. אמר איזה כבוד אתה רוצה ואעשה לך. ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאמר. אמר המלך: הן. אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך. ונשבע לו. ענה ואמר, האנוס הנ"ל: עקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפלין בפרהסיא. וחרה להמלך מאד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים, אבל לא היה לו בררה מחמת השבועה. בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפלין בפרהסיא.

אחר כך מת המלך ונעשה בנו מלך. והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות, מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל. וכבש מדינות רבות, והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו כדי שישמר מזה, ואמרו לו שזרעו לא יכרת, רק שישמר משור ושה. וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת.

ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג ביד רמה ובחזק כמו זקנו, וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה, וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו, על כן אין לו מורא משום דבר, ונהג מדינתו ברמה, ונעשה חכם גדול מאד.

ונפל על חכמה לכבש את כל העולם בלא מלחמה, כי יש שבעה חלקי עולם, שהעולם נתחלק לשבעה חלקים. ויש שבעה כוכבי לכת שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם. ויש שבעה מיני מתכות שכל אחד משבעה כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד. והלך וקבץ כל השבעה מיני מתכות, וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין (ארמון) שלהם ועשה מזה אדם. ראשו של זהב וגופו של כסף וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל השבעה מיני מתכות, והעמיד אותו על הר גבוה. והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירין באותו האדם. וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו, היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השיך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו. וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האיבר ואם לאו, היה נחשך האיבר, (כל זה עשה המלך הנ"ל), ועל ידי זה היה כובש כל העולם, ואסף ממון רב. ואותו הדמות אדם לא היה מסגל להנ"ל, רק, (באפן ובתנאי), שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים. והלך ושלח פקדות (היינו אוקאזין) עבור כל היעדניראלין (קציני צבא בכירים) ושאר השרים שיש להם התמנות ואורדירש (אותות הצטיינות וזכויות מיוחדות), ובאו כלם. והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם. אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקנו, לקח מהם. והגביה שפלים, והעמיד אותם תחתיהם. בתוכם היה השר האנוס הנ"ל, (היינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם), ושאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך. השיב לו: השררות שלי הוא, שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותו הטובה שעשיתי לזקנך כנ"ל, ולקח מאתו זאת. וחזר ונעשה אנוס.

פעם אחת שכב המלך לישן, וראה בחלום שהשמים זכים, וראה כל השנים עשר מזלות, וראה ששור ושה שיש בין המזלות, הם משחקים ממנו. והקיץ בכעס גדול ונפחד מאד. וצוה להביא את ספר הזכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו. ונפל עליו פחד גדול. וספר להמלכה ונפל עליה ועל בניה גם כן פחד גדול. ותפעם רוחו מאד, וקרא לכל הפותרי חלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו ולא היה קולן נכנס באזניו. ונפל עליו פחד גדול מאד. ובא אליו חכם אחד ואמר לו שיש לו קבלה מאביו, היות שיש שלש מאות ששים וחמשה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השלש מאות ששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם, ושם גדל שבט ברזל. ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל נצל מהפחד.

והוטב להמלך, והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל. ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממנה על כעס, כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית, ואותו מלאך הנ"ל הוא ממנה על כל המשחיתים. ושואלין אותו הדרך, כי יש דרך ישר לפני איש, ויש דרך שהוא מלא טיט, ויש דרך שהוא מלא פתחים ובורות, וכן שאר דרכים. ויש דרך אחד שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים, (ושאלו לו הדרך, ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש), והיו הולכים. והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש, כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל. בתוך כך ראה האש, וראה שהיו הולכים דרך האש מלכים ויהודים מעטפים בטלית ותפלין, וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם, על כן היו יכולים לילך דרך האש. ואמר החכם להמלך: באשר שיש קבלה בידי, שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים, על כן אין אני רוצה לילך עוד. והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך. וענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל, על כן איני רוצה לילך. אתה אם רצונך לילך, לך. והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כלם.

כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים. הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו. ענה האנוס ואמר: על ידי נכרת, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, כי שור עושין מעורו תפלין, ושה עושין מצמרו ציצית לטלית, ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו, כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפלין היו הולכים דרך האש ולא היו נזוקים כלל, והוא נכרת על ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפלין לישב במדינתו ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו כנ"ל:

פורסם: 29 ינואר ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1

מעשה ממלך שגזר שמד חלק א – סיפורי מעשיות

מעשה ניסים:

פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד, שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו, ואם לאו, יהיה נתגרש מהמדינה. והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים, וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם, ונשארו שם והיו אנוסים. בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים (לנהג כמו יהודים). ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה, וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול.

ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו. והיה בין השרים אחד מהאנוסים, וישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס, מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי. עכשו שיהיה המדינה בלא מלך, יהיה איש את רעהו חיים בלעו, כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך. על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם .והלך והגיד למלך שנתקשרו עליו כנ"ל. והלך המלך ונסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת, והעמיד שומרים. באותו לילה שנפלו עליו תפסו אותם ודן אותם כל אחד כפי משפטו.

ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי; אם אמר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר. ואם לתן לך מעות, יש לך. אמר איזה כבוד אתה רוצה ואעשה לך. ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאמר. אמר המלך: הן. אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך. ונשבע לו. ענה ואמר, האנוס הנ"ל: עקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפלין בפרהסיא. וחרה להמלך מאד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים, אבל לא היה לו בררה מחמת השבועה. בבקר הלך האנוס והניח טלית ותפלין בפרהסיא.

אחר כך מת המלך ונעשה בנו מלך. והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות, מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל. וכבש מדינות רבות, והיה חכם גדול מאד וצוה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו כדי שישמר מזה, ואמרו לו שזרעו לא יכרת, רק שישמר משור ושה. וכתבו זאת בספר הזכרונות וצוה לבניו שינהגו גם כן כמותו בדרך רכה ומת.

ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג ביד רמה ובחזק כמו זקנו, וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה, וצוה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה כדי שלא יהיה נכרת זרעו, על כן אין לו מורא משום דבר, ונהג מדינתו ברמה, ונעשה חכם גדול מאד.

ונפל על חכמה לכבש את כל העולם בלא מלחמה, כי יש שבעה חלקי עולם, שהעולם נתחלק לשבעה חלקים. ויש שבעה כוכבי לכת שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם. ויש שבעה מיני מתכות שכל אחד משבעה כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד. והלך וקבץ כל השבעה מיני מתכות, וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין (ארמון) שלהם ועשה מזה אדם. ראשו של זהב וגופו של כסף וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים והיה באותו האדם כל השבעה מיני מתכות, והעמיד אותו על הר גבוה. והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירין באותו האדם. וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו, היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השיך לחלק העולם שהוא משם והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו. וכשהיה צריך לעשות היה מאיר ומזריח אותו האיבר ואם לאו, היה נחשך האיבר, (כל זה עשה המלך הנ"ל), ועל ידי זה היה כובש כל העולם, ואסף ממון רב. ואותו הדמות אדם לא היה מסגל להנ"ל, רק, (באפן ובתנאי), שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים. והלך ושלח פקדות (היינו אוקאזין) עבור כל היעדניראלין (קציני צבא בכירים) ושאר השרים שיש להם התמנות ואורדירש (אותות הצטיינות וזכויות מיוחדות), ובאו כלם. והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם. אפילו אותן שהיו להם התמנות שעבדו אצל אבי אבי זקנו, לקח מהם. והגביה שפלים, והעמיד אותם תחתיהם. בתוכם היה השר האנוס הנ"ל, (היינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם), ושאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך. השיב לו: השררות שלי הוא, שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותו הטובה שעשיתי לזקנך כנ"ל, ולקח מאתו זאת. וחזר ונעשה אנוס.

פעם אחת שכב המלך לישן, וראה בחלום שהשמים זכים, וראה כל השנים עשר מזלות, וראה ששור ושה שיש בין המזלות, הם משחקים ממנו. והקיץ בכעס גדול ונפחד מאד. וצוה להביא את ספר הזכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו. ונפל עליו פחד גדול. וספר להמלכה ונפל עליה ועל בניה גם כן פחד גדול. ותפעם רוחו מאד, וקרא לכל הפותרי חלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו ולא היה קולן נכנס באזניו. ונפל עליו פחד גדול מאד. ובא אליו חכם אחד ואמר לו שיש לו קבלה מאביו, היות שיש שלש מאות ששים וחמשה מיני תהלוכות השמש ויש מקום שכל השלש מאות ששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם, ושם גדל שבט ברזל. ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל נצל מהפחד.

והוטב להמלך, והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל. ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממנה על כעס, כי על ידי כעס בוראים מלאך המשחית, ואותו מלאך הנ"ל הוא ממנה על כל המשחיתים. ושואלין אותו הדרך, כי יש דרך ישר לפני איש, ויש דרך שהוא מלא טיט, ויש דרך שהוא מלא פתחים ובורות, וכן שאר דרכים. ויש דרך אחד שיש שם אש שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים, (ושאלו לו הדרך, ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש), והיו הולכים. והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש, כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל. בתוך כך ראה האש, וראה שהיו הולכים דרך האש מלכים ויהודים מעטפים בטלית ותפלין, וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם, על כן היו יכולים לילך דרך האש. ואמר החכם להמלך: באשר שיש קבלה בידי, שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים, על כן אין אני רוצה לילך עוד. והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך. וענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל, על כן איני רוצה לילך. אתה אם רצונך לילך, לך. והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כלם.

כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים. הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו. ענה האנוס ואמר: על ידי נכרת, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, כי שור עושין מעורו תפלין, ושה עושין מצמרו ציצית לטלית, ועל ידיהם נכרת הוא וזרעו, כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפלין היו הולכים דרך האש ולא היו נזוקים כלל, והוא נכרת על ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפלין לישב במדינתו ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו כנ"ל:

פורסם: 29 ינואר ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1

מעשה מחיגר חלק ד – סיפורי מעשיות

מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות.

גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות.

אחר כך נפטר החכם, והניח בנים. והיה לו בן אחד שלא היה יכל לילך.

והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכל לילך. והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו. והיה אותו הבן, (שלא היה יכל לילך), מקבץ על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם; טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן. ואף שאינו יכול לילך, יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ויסע עמהם ללייפסיק (עיר מפורסמת בגרמניה) ויוכל לעשות המשא ומתן אף שאינו יכול לילך.

כששמעו המשפחה זאת הוטב בעיניהם, ואמרו: למה לנו לתן לו הספקה, טוב שיהיה לו פרנסה. והלוו לו עוד מעות כדי שיוכל לנהג המשא ומתן, ושכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ונסע ובא לקרעטשמע (אכסניה), ואמר הנאמן שילינו, שם ולא רצה. והפצירו בו, והוא עקש אותם ונסעו משם, ותעו ביער ונפלו עליהם גזלנים.

ואותן הגזלנים נעשו על ידי שהיה פעם אחת רעב, ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו. ונתקבצו אליו כמה אנשים. והוא עשה בערמה. ומי שהיה מבין בו שאין בו צרך אליו, דחה אותו. ולאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל מלאכה, ולזה אמר: אתה תוכל להיות ברחים. וברר רק כמה אנשים חכמים והלך עמהם ליער, ואמר להם שיהיו נעשים גזלנים, באשר שמכאן הולכים הדרכים ללייפסיק, לברעסלא (עיר בגרמניה) ולשאר מקומות, ונוסעים בכאן סוחרים ונגזל אותם ונקבץ מעות. ונפלו עליהם, (היינו אלו הגזלנים הנ"ל נפלו על הבן הנ"ל שלא היה יכל לילך ועל האנשים שלו, דהיינו הנאמן והבעל עגלה).

הבעל עגלה והנאמן שהיו יכולים לברח ברחו, והוא נשאר על העגלה. ובאו ולקחו התבה של המעות, ושאלו אותו: למה אתה יושב? והשיב שאינו יכול לילך. וגזלו התבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה. והנאמן והבעל עגלה, (שברחו למקום שברחו), ישבו עצמם, באשר שלקחו פרוקלאדין (התחייבויות כספיות ) מפריצים ולמה להם לשוב לביתם שיוכלו לבוא בשלשלאות. טוב להם לשאר שם, (במקום שברחו לשם), ויהיו בכאן נאמן ובעל עגלה.

והבן הנ"ל, כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו לחם יבש שהיה בעגלה (שקורין "סוחריס") אכל אותם. ואחר כך כשכלה ולא היה לו לאכל, ישב עצמו מה לעשות והשליך עצמו מהעגלה לאכל עשבים והיה לן יחידי בשדה ונפחד, ונטל ממנו הכח עד שלא היה יכל אפילו לעמד, רק לרחש (בלשון אשכנז: רוקין זיך) והיה אוכל העשב סביבותיו וכל זמן שהיה יכול להושיט ולאכל היה אוכל שם. ואחר כך כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכל להושיט, היה מנתק עצמו להלן ואכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן. פעם אחד בא לעשב אחד שעדין לא אכל עשב כזה, והוטב בעיניו אותו העשב, מחמת שהיה אוכל זמן רב עשבים והיה מכיר בהם, ועדין לא ראה עשב כזה. וישב עצמו לעקרו עם שרשו. והיה תחת השרש דומיט (אבן טובה), והדומיט היה מרבע. וכל צד היה לו סגלה אחרת. ובצד אחד היה כתוב שמי שיאחז אותו צד, ישא אותו למקום שיום ולילה נתקבצים ביחד, שהשמש והירח נתקבצים שם ביחד. וכשעקר העשב עם השרש שהיה שם הדומיט נזדמן שאחז באותו הצד,( המסגל לשא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים כנ"ל), ונשא אותו ובא למקום שיום ולילה נתועדים יחד. והסתכל והנה הוא שם במקום ששמש וירח באים ביחד כנ"ל.

ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגלה מיחדת, שזה מסגל לבנים וזה מסגל לפרנסה, וזה מסגל לרפואת חולאת זה, וזה לחולאת אחרת. כל אחד ואחד מסגל לדבר אחר. וזה האילן היו צריכין להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסגל מאד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מיבש אותו.

ענתה הלבנה ואמרה: אתה דואג דאגות אחרים, אני אספר לך עסק שלי. היות שיש לי אלף הרים וסביבות האלף הרים, יש עוד אלף הרים, ושם מקום שדים, והשדים יש להם רגלי תרנגולים, ואין להם כח ברגליהם, ויונקים מרגלי, ומחמת זה אין לי כח ברגלי. ויש לי אבק, היינו פול, שהוא רפואה לרגלי, ובא רוח ונושא אותו.

ענתה החמה: את זה אתה דואג? (בלשון תימה) אגיד לך רפואה. באשר שיש דרך, ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים. דרך אחד של צדיקים, אפילו הצדיק שהוא בכאן מפזרים תחתיו אותו האבק שבאותו הדרך הנ"ל בכל פסיעה, וכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק. ויש דרך של אפיקורסים אפילו אפיקורס שבכאן מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק כנ"ל. ויש דרך של משגעים, אפילו משגע שבכאן מפזרים תחתיו כנ"ל. וכן יש כמה דרכים. ויש דרך אחר באשר שיש צדיקים שמקבלים על עצמם יסורים, ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות, ואין להם כח ברגליהם ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך, ויש להם כח ברגליהם, על כן תלך לשם שיש שם הרבה אבק ויהיה לך רפואה על רגליך, (כל זה דברי החמה אל הלבנה. והוא שמע כל זה).

בתוך כך נסתכל על הדומיט בצד אחר וראה כתוב שם, שמי שיאחז באותו הצד שישא אותו להדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים כנ"ל, ואחז באותו הצד, ונשא אותו לשם ונתן רגליו באותו הדרך שהאבק רפואה לרגלים, ונתרפא מיד. והלך ונטל האבק מכל הדרכים ועשה לו אגדות; שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו, וכן הפול של שאר הדרכים אגד כל אחד לבדו ולקחם אתו.

וישב עצמו והלך לאותו היער שגזלו אותו שם. כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה שהוא סמוך להדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזל, ולקח הפול של צדיקים והפול של משגעים וערבם יחד ופזר אותם על הדרך. והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם. והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזל. וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול הנ"ל נעשו צדיקים, והתחילו לצעק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות. אבל מחמת שהיה מערב שם פול של משגעים נעשו צדיקים משגעים. והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר: בשבילך גזלנו וזה אמר: על ידך גזלנו, עד שהרגו זה את זה. והיה שולח כת אחרת והיה גם כן כנ"ל, והרגו זה את זה כנ"ל. וכן היה אחר כך, עד שנהרגו כלם. עד שהבין שלא נשארו כי אם הוא בעצמו עם עוד אחד, (היינו שהבן הנ"ל הבין שכבר נהרגו כל הגזלנים הנ"ל ולא נשאר כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד), וירד מהאילן. וכבד משם את הפול הנ"ל מן הדרך, ופזר את הפול של צדיקים בעצמו, והלך וישב על האילן.

ואותו הגזלן, היינו הגדול שבהם, תמה ששולח כל הגזלנים ואין אחד מהם שב אליו, והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו. ותכף כשבא על אותו הדרך, (שפזר שם הבן הנ"ל הפול של צדיקים לבדו), נעשה צדיק, והתחיל לצעק לחברו על נפשו על שהרג כל כך נפשות וגזל כל כך, והיה תולש קברים והיה שב בתשובה ומתחרט מאד. וכיון שראה, (הבן הנ"ל שהיה יושב על האילן), שהוא מתחרט ושב בתשובה כל כך, ירד מהאילן. כיון שראה הגזלן שמצא אדם, התחיל לצעק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה, תן לי תשובה. ענה לו: החזר לי התבה שגזלתם ממני. כי כתוב אצלם על כל גזלה באותו היום שנגזל ואצל מי נגזל. אמר לו: אני מחזיר לך תכף ואני נותן לך אפילו כל האוצרות של גזלה שיש לי, רק תן לי תשובה. אמר לו: תשובתך היא, רק שתלך אל העיר ותצעק ותתודה: אני הוא שהכרזתי אז ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות, זה היא תשובתך. ונתן לו כל האוצרות, והלך עמו אל העיר, ועשה כן. ופסקו שם באותו העיר, באשר שהרג כל כך נפשות, על כן יתלו אותו, למען ידעו.

אחר כך ישב עצמו הבן הנ"ל לילך אל השני אלף הרים, (הנ"ל), להסתכל מה נעשה שם. כשבא לשם עמד מרחוק מהשני אלף הרים, וראה שיש שם כמה וכמה אלף אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים, כי הם פרים ורבים כבני אדם, והם רבים מאד. וראה המלכות שלהם יושב על כסא ששום ילוד אשה אינו יושב על כסא כזו. וראה אותם שעושים ליצנות: זה מספר שהזיק לזה תינוק, וזה אומר שהזיק לזה יד, וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר ליצנות.

בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים. ושאלו אותם: למה אתם בוכים? והשיבו שיש להם בן והיה דרכו לילך לדרכו והיה שב באותו הזמן, ועכשו הוא זמן רב ועדין לא בא. והביאו אותם למלך, וצוה המלך לשלח שלוחים לכל העולם למצאו. והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם הנ"ל, (היינו שאותו האחד שפגעו בו היה החבר של בנם והיה הולך ביחד עם בנם בתחלה, אבל עכשו פגעו בו לבדו), ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל. השיב להם: אני אודיע לכם. היות שהיה לנו אי אחד בים שהיה שם מקום שלנו, ואחר כך הלך המלך שהיה שיך לו האי הנ"ל ורצה לבנות שם בנינים והניח יסודות, ואמר הבן הנ"ל, (היינו הבן של השדים הנ"ל שנאבד), אלי שנזיק אותו. והלכנו ולקחנו הכח מהמלך.

והיה עוסק בדאקטורים, ולא היו יכולים לעזר לו. והתחיל לעסק במכשפים, והיה שם מכשף אחד שהיה יודע משפחתו, ואת משפחתי לא ידע, על כן לא היה יכל לעשות לי דבר. אבל משפחתו היה יודע ותפס אותו ומענה אותו כל כך. והביאו אותו אל המלך, (היינו זה השד שספר כל זה הביאו אותו אל המלך שלהם), וספר זאת לפני המלך. אמר המלך: ישיבו לו הכח. ענה ואמר, שהיה אצלנו אחד שלא היה לו כח ונתננו לו הכח. אמר המלך: יקחו ממנו הכח ויחזירו להמלך. השיבו להמלך כי נעשה ענן. אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן. ושלחו שליח אחריו.

אמר אותו האיש הבן הנ"ל, (היינו זה הבן שלא היה לו כח ברגליו בתחלה שבא לכאן וראה כל זה): אלך ואראה הענין איך נעשה מהאנשים אלו ענן. והלך אחרי השליח. ובא אל העיר שהיה שם הענן, ושאל את אנשי העיר: מפני מה כסה הענן כל כך בתוך העיר? והשיבו לו: בכאן, אדרבא, שמעולם אין כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן ובא השליח וקרא את הענן, והלך משם. וישב עצמו האיש הנ"ל לילך אחריהם לשמע מה הם מדברים. ושמע שהשליח שאל אותו: איך אתה בא להיות בכאן ענן. והשיב לו: אספר לך מעשה:

פעם אחת היה חכם אחד. והקיסר מהמדינה היה אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה לאפיקורסים. והלך החכם וקרא את כל בני משפחתו. ענה ואמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה אפיקורסים וקצת ממשפחתנו עשה גם כן לאפיקורסים. בכן נפרש אל המדבר כדי שנשאר בהאמונה בהשם יתברך. והסכימו עמו. ואמר החכם שם, (היינו שהזכיר איזה שם מן השמות), והביא אותם אל המדבר ולא הוטב בעיניו אותו המדבר. ואמר שם ונשא אותם אל מדבר אחר, ולא הוטב בעיניו גם כן. ואמר עוד שם והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו. ואותו המדבר היתה סמוכה אל השני אלף הרים והלך, (אותו החכם הנ"ל), ועשה עגול סביבותם, שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם.

ויש אילן שאם היה אותו האילן נשקה לא היה נשאר ממנו, (היינו מן השדים), כלום. על כן עומדים יום ולילה מאתנו שחופרים ואינם מניחים מים להאילן. ושאל אותו: למה עומדים יום ולילה, כיון שחופרים פעם אחת למנע המים די. השיב לו: שיש בינינו מדברים ואלו המדברים הולכים ועושים מחלקת בין מלך זה למלך אחר, ועל ידי זה נעשה מלחמה, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ, ונופלת האדמה שסביבות החפירה ויוכל לבוא מים להאילן, על כן עומדים תמיד לחפר כנ"ל. וכשנעשה מלך בינינו עושים לפניו כל הליצנות ושמחים; זה מתלוצץ איך הזיק תינוק והיולדת מתאבלת עליו, וזה מראה ליצנות אחרות וכן כמה מיני ליצנות. וכשהמלך בא בתוך השמחה הוא הולך ומטיל עם השרי מלוכה שלו, ומנסה עצמו לעקר האילן, כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאד. ומחזק לבו מאד כדי לעקר האילן כלו, וכשבא אל האילן, אזי האילן צועק מאד, ואזי נופל עליו פחד וחוזר לאחוריו.

פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם ועשו לפניו ליצנות גדולות כנ"ל, ובא בשמחה גדולה, ועשה לעצמו אבירות לב מאד, ואמר לעקר את האילן כלו לגמרי ויצא לטיל עם שריו, וחזק לבו מאד, ורץ לעקר האילן לגמרי. וכשבא אליו נתן קול גדול ונפל עליו פחד. וחזר לאחוריו ובא בכעס גדול, וחזר והיה הולך. בתוך כך נסתכל וראה בני אדם יושבים, (היינו הכת אנשים של החכם הנ"ל), ושלח איזה אנשים מאנשיו לעשות להם כראוי כדרכם תמיד, (היינו שזה המלך שלח להזיקם כדרכם). וכיון שראו אותם אותה המשפחה של בני אדם הנ"ל נפל עליהם פחד. ואמר להם הזקן הנ"ל: אל תפחדו.

וכשנתקרבו השדים לשם לא היו יכולים להתקרב אליהם מחמת העגול הנ"ל שהיה סביבותם ושלח שלוחים אחרים ולא היו יכולים גם כן. ובא בכעס גדול והלך בעצמו ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם, ובקש מהזקן שיניחנו לכנס לשם. ואמר לו: מאחר שאתה מבקש אניח אותך לכנס, אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך עם עוד אחד לכנס. ופתח להם פתח ונכנסו. וחזר וסגר העגול. אמר המלך להזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו. אמר לו: מפני מה הוא מקומך, הוא מקום שלי. אמר לו: אין אתה מתירא ממני? השיב לו: לאו. אמר לו: אין אתה מתירא. ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן: אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני. והלך והתפלל קצת ונעשה עב וענן גדול והיו רעמים גדולים. והרעם הורג אותם, ונהרגו כל השרי מלוכה שלו שהיו עמו, ולא נשארו כי אם הוא עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול. ובקש אותו שיפסק הרעם, ופסק.

ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה, אתן לך ספר מכל המשפחות של שדים, כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק ממשפחה אחת ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות. אני אתן לך ספר שכתוב בו כל המשפחות, כי אצל המלך כתובים כלם ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך. ושלח את האחד שהיה עמו אחר הספר, (היינו שהמלך של השדים שלח את האחד שהיה עמו בתוך העגול אחר הספר. נמצא שטוב עשה שהניח אותו עם עוד אחד לכנס, כי אם לאו את מי היה שולח ?), והביא לו הספר. ופתח את הספר וראה כתוב בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שלהם. והבטיח המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של אותו הזקן הנ"ל. וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל בני משפחתו ואפילו אם יהיה נולד להם, (איזה ילד), יביאו תכף הפאטרעט שלו כדי שלא יהיה נזק שום אחד ממשפחת הזקן.

אחר כך כשהגיע זמנו של הזקן לפטר מן העולם קרא לבניו וצוה להם ואמר להם: אני מניח לכם זה הספר. והלא אתם רואים שיש לי כח להשתמש עם זה הספר בקדשה, ואף על פי כן איני משתמש בו, רק יש לי אמונה בהשם יתברך. גם אתם אל תשתמשו בו, אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדשה, אף על פי כן אל ישתמש בו, רק יהיה לו אמונה בהשם יתברך. ונפטר החכם. והלך הספר בירשה ובא לבן בנו. והיה לו כח להשתמש בו בקדשה, רק שהיה לו אמונה בהשם יתברך ולא היה משתמש בו כאשר צוה הזקן. והמדברים שיש ביניהם היו מפתים את נכד הזקן הנ"ל: באשר שיש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם, על כן השתמש בזה הספר. והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו וסבר שלבו מיעצו לזה. ונסע לאביו זקנו על קברו ושאל אותו: באשר שהנחת צואה שלא להשתמש עם הספר רק שיהיה לנו אמונה בהשם יתברך, ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו. ענה אותו, (הזקן הנפטר הנ"ל): אף על פי שיש לך כח להשתמש בו בקדשה, מוטב שיהיה לך אמונה בהשם יתברך, ואל תשתמש בו, והשם יתברך יעזר לך. ועשה כן.

ויהי היום והיה המלך חולה באותה המדינה שיושב בה הנכד של הזקן הנ"ל ועסק בדאקטורים ולא היו יכולים לעשות רפואה מחמת גדל החמימות שהיה שם באותה המדינה לא היו מועילים הרפואות. וגזר המלך שישראל יתפללו בעדו. אמר המלך שלנו: באשר שזה הנכד הנ"ל יש לו כח להשתמש עם הספר בקדשה ואינו משתמש בו, על כן נעשה לטובתו. וצוה עלי להיות שם ענן כדי שיהיה להמלך רפואה מהרפואות שלקח כבר ומהרפואות שיקח עוד. והנכד הנ"ל לא ידע כלל מזה, ומחמת זה אני הייתי בכאן ענן, (כל זה היה מספר הענן להשליח). וזה הבן הנ"ל, (היינו זה שלא היה לו כח ברגליו בתחלה), היה הולך אחריהם ושומע. והביאו אותו למלך, וצוה המלך שיקחו הכח ויחזירו להמלך הנ"ל, והחזירו לו הכח. ואז חזר הבן של השדים הנ"ל כנ"ל. ובא מיסר מאד בלא כח כי ענו אותו מאד שם. וחרה לו מאד על המכשף שענה אותו כל כך וצוה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד על המכשף הנ"ל. ויש ביניהם מדברים, והלכו והגידו להמכשף שישמר עצמו כי הם אורבים עליו. ועשה המכשף תחבולות וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי לשמר מהם, וחרה מאד להבן הנ"ל ולמשפחתו על המדברים על שגלו סודו להמכשף.

פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחה של הבן הנ"ל ומהמדברים על המשמר אצל המלך. והלכו בני המשפחה הנ"ל ועשו עלילה על המדברים. והרג המלך את המדברים. וחרה להמדברים הנשארים, והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים. והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר. ונעשו מלחמות בין כל המלכים, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ. ונפלה הארץ כלה ונשקה האילן כלו. ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו, אמן:

פורסם: 20 ינואר ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1

מעשה מחיגר חלק ג – סיפורי מעשיות

מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות.

גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות.

אחר כך נפטר החכם, והניח בנים. והיה לו בן אחד שלא היה יכל לילך.

והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכל לילך. והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו. והיה אותו הבן, (שלא היה יכל לילך), מקבץ על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם; טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן. ואף שאינו יכול לילך, יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ויסע עמהם ללייפסיק (עיר מפורסמת בגרמניה) ויוכל לעשות המשא ומתן אף שאינו יכול לילך.

כששמעו המשפחה זאת הוטב בעיניהם, ואמרו: למה לנו לתן לו הספקה, טוב שיהיה לו פרנסה. והלוו לו עוד מעות כדי שיוכל לנהג המשא ומתן, ושכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ונסע ובא לקרעטשמע (אכסניה), ואמר הנאמן שילינו, שם ולא רצה. והפצירו בו, והוא עקש אותם ונסעו משם, ותעו ביער ונפלו עליהם גזלנים.

ואותן הגזלנים נעשו על ידי שהיה פעם אחת רעב, ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו. ונתקבצו אליו כמה אנשים. והוא עשה בערמה. ומי שהיה מבין בו שאין בו צרך אליו, דחה אותו. ולאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל מלאכה, ולזה אמר: אתה תוכל להיות ברחים. וברר רק כמה אנשים חכמים והלך עמהם ליער, ואמר להם שיהיו נעשים גזלנים, באשר שמכאן הולכים הדרכים ללייפסיק, לברעסלא (עיר בגרמניה) ולשאר מקומות, ונוסעים בכאן סוחרים ונגזל אותם ונקבץ מעות. ונפלו עליהם, (היינו אלו הגזלנים הנ"ל נפלו על הבן הנ"ל שלא היה יכל לילך ועל האנשים שלו, דהיינו הנאמן והבעל עגלה).

הבעל עגלה והנאמן שהיו יכולים לברח ברחו, והוא נשאר על העגלה. ובאו ולקחו התבה של המעות, ושאלו אותו: למה אתה יושב? והשיב שאינו יכול לילך. וגזלו התבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה. והנאמן והבעל עגלה, (שברחו למקום שברחו), ישבו עצמם, באשר שלקחו פרוקלאדין (התחייבויות כספיות ) מפריצים ולמה להם לשוב לביתם שיוכלו לבוא בשלשלאות. טוב להם לשאר שם, (במקום שברחו לשם), ויהיו בכאן נאמן ובעל עגלה.

והבן הנ"ל, כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו לחם יבש שהיה בעגלה (שקורין "סוחריס") אכל אותם. ואחר כך כשכלה ולא היה לו לאכל, ישב עצמו מה לעשות והשליך עצמו מהעגלה לאכל עשבים והיה לן יחידי בשדה ונפחד, ונטל ממנו הכח עד שלא היה יכל אפילו לעמד, רק לרחש (בלשון אשכנז: רוקין זיך) והיה אוכל העשב סביבותיו וכל זמן שהיה יכול להושיט ולאכל היה אוכל שם. ואחר כך כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכל להושיט, היה מנתק עצמו להלן ואכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן. פעם אחד בא לעשב אחד שעדין לא אכל עשב כזה, והוטב בעיניו אותו העשב, מחמת שהיה אוכל זמן רב עשבים והיה מכיר בהם, ועדין לא ראה עשב כזה. וישב עצמו לעקרו עם שרשו. והיה תחת השרש דומיט (אבן טובה), והדומיט היה מרבע. וכל צד היה לו סגלה אחרת. ובצד אחד היה כתוב שמי שיאחז אותו צד, ישא אותו למקום שיום ולילה נתקבצים ביחד, שהשמש והירח נתקבצים שם ביחד. וכשעקר העשב עם השרש שהיה שם הדומיט נזדמן שאחז באותו הצד,( המסגל לשא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים כנ"ל), ונשא אותו ובא למקום שיום ולילה נתועדים יחד. והסתכל והנה הוא שם במקום ששמש וירח באים ביחד כנ"ל.

ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגלה מיחדת, שזה מסגל לבנים וזה מסגל לפרנסה, וזה מסגל לרפואת חולאת זה, וזה לחולאת אחרת. כל אחד ואחד מסגל לדבר אחר. וזה האילן היו צריכין להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסגל מאד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מיבש אותו.

ענתה הלבנה ואמרה: אתה דואג דאגות אחרים, אני אספר לך עסק שלי. היות שיש לי אלף הרים וסביבות האלף הרים, יש עוד אלף הרים, ושם מקום שדים, והשדים יש להם רגלי תרנגולים, ואין להם כח ברגליהם, ויונקים מרגלי, ומחמת זה אין לי כח ברגלי. ויש לי אבק, היינו פול, שהוא רפואה לרגלי, ובא רוח ונושא אותו.

ענתה החמה: את זה אתה דואג? (בלשון תימה) אגיד לך רפואה. באשר שיש דרך, ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים. דרך אחד של צדיקים, אפילו הצדיק שהוא בכאן מפזרים תחתיו אותו האבק שבאותו הדרך הנ"ל בכל פסיעה, וכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק. ויש דרך של אפיקורסים אפילו אפיקורס שבכאן מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק כנ"ל. ויש דרך של משגעים, אפילו משגע שבכאן מפזרים תחתיו כנ"ל. וכן יש כמה דרכים. ויש דרך אחר באשר שיש צדיקים שמקבלים על עצמם יסורים, ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות, ואין להם כח ברגליהם ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך, ויש להם כח ברגליהם, על כן תלך לשם שיש שם הרבה אבק ויהיה לך רפואה על רגליך, (כל זה דברי החמה אל הלבנה. והוא שמע כל זה).

בתוך כך נסתכל על הדומיט בצד אחר וראה כתוב שם, שמי שיאחז באותו הצד שישא אותו להדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים כנ"ל, ואחז באותו הצד, ונשא אותו לשם ונתן רגליו באותו הדרך שהאבק רפואה לרגלים, ונתרפא מיד. והלך ונטל האבק מכל הדרכים ועשה לו אגדות; שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו, וכן הפול של שאר הדרכים אגד כל אחד לבדו ולקחם אתו.

וישב עצמו והלך לאותו היער שגזלו אותו שם. כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה שהוא סמוך להדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזל, ולקח הפול של צדיקים והפול של משגעים וערבם יחד ופזר אותם על הדרך. והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם. והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזל. וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול הנ"ל נעשו צדיקים, והתחילו לצעק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות. אבל מחמת שהיה מערב שם פול של משגעים נעשו צדיקים משגעים. והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר: בשבילך גזלנו וזה אמר: על ידך גזלנו, עד שהרגו זה את זה. והיה שולח כת אחרת והיה גם כן כנ"ל, והרגו זה את זה כנ"ל. וכן היה אחר כך, עד שנהרגו כלם. עד שהבין שלא נשארו כי אם הוא בעצמו עם עוד אחד, (היינו שהבן הנ"ל הבין שכבר נהרגו כל הגזלנים הנ"ל ולא נשאר כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד), וירד מהאילן. וכבד משם את הפול הנ"ל מן הדרך, ופזר את הפול של צדיקים בעצמו, והלך וישב על האילן.

ואותו הגזלן, היינו הגדול שבהם, תמה ששולח כל הגזלנים ואין אחד מהם שב אליו, והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו. ותכף כשבא על אותו הדרך, (שפזר שם הבן הנ"ל הפול של צדיקים לבדו), נעשה צדיק, והתחיל לצעק לחברו על נפשו על שהרג כל כך נפשות וגזל כל כך, והיה תולש קברים והיה שב בתשובה ומתחרט מאד. וכיון שראה, (הבן הנ"ל שהיה יושב על האילן), שהוא מתחרט ושב בתשובה כל כך, ירד מהאילן. כיון שראה הגזלן שמצא אדם, התחיל לצעק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה, תן לי תשובה. ענה לו: החזר לי התבה שגזלתם ממני. כי כתוב אצלם על כל גזלה באותו היום שנגזל ואצל מי נגזל. אמר לו: אני מחזיר לך תכף ואני נותן לך אפילו כל האוצרות של גזלה שיש לי, רק תן לי תשובה. אמר לו: תשובתך היא, רק שתלך אל העיר ותצעק ותתודה: אני הוא שהכרזתי אז ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות, זה היא תשובתך. ונתן לו כל האוצרות, והלך עמו אל העיר, ועשה כן. ופסקו שם באותו העיר, באשר שהרג כל כך נפשות, על כן יתלו אותו, למען ידעו.

אחר כך ישב עצמו הבן הנ"ל לילך אל השני אלף הרים, (הנ"ל), להסתכל מה נעשה שם. כשבא לשם עמד מרחוק מהשני אלף הרים, וראה שיש שם כמה וכמה אלף אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים, כי הם פרים ורבים כבני אדם, והם רבים מאד. וראה המלכות שלהם יושב על כסא ששום ילוד אשה אינו יושב על כסא כזו. וראה אותם שעושים ליצנות: זה מספר שהזיק לזה תינוק, וזה אומר שהזיק לזה יד, וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר ליצנות.

בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים. ושאלו אותם: למה אתם בוכים? והשיבו שיש להם בן והיה דרכו לילך לדרכו והיה שב באותו הזמן, ועכשו הוא זמן רב ועדין לא בא. והביאו אותם למלך, וצוה המלך לשלח שלוחים לכל העולם למצאו. והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם הנ"ל, (היינו שאותו האחד שפגעו בו היה החבר של בנם והיה הולך ביחד עם בנם בתחלה, אבל עכשו פגעו בו לבדו), ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל. השיב להם: אני אודיע לכם. היות שהיה לנו אי אחד בים שהיה שם מקום שלנו, ואחר כך הלך המלך שהיה שיך לו האי הנ"ל ורצה לבנות שם בנינים והניח יסודות, ואמר הבן הנ"ל, (היינו הבן של השדים הנ"ל שנאבד), אלי שנזיק אותו. והלכנו ולקחנו הכח מהמלך.

והיה עוסק בדאקטורים, ולא היו יכולים לעזר לו. והתחיל לעסק במכשפים, והיה שם מכשף אחד שהיה יודע משפחתו, ואת משפחתי לא ידע, על כן לא היה יכל לעשות לי דבר. אבל משפחתו היה יודע ותפס אותו ומענה אותו כל כך. והביאו אותו אל המלך, (היינו זה השד שספר כל זה הביאו אותו אל המלך שלהם), וספר זאת לפני המלך. אמר המלך: ישיבו לו הכח. ענה ואמר, שהיה אצלנו אחד שלא היה לו כח ונתננו לו הכח. אמר המלך: יקחו ממנו הכח ויחזירו להמלך. השיבו להמלך כי נעשה ענן. אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן. ושלחו שליח אחריו.

אמר אותו האיש הבן הנ"ל, (היינו זה הבן שלא היה לו כח ברגליו בתחלה שבא לכאן וראה כל זה): אלך ואראה הענין איך נעשה מהאנשים אלו ענן. והלך אחרי השליח. ובא אל העיר שהיה שם הענן, ושאל את אנשי העיר: מפני מה כסה הענן כל כך בתוך העיר? והשיבו לו: בכאן, אדרבא, שמעולם אין כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן ובא השליח וקרא את הענן, והלך משם. וישב עצמו האיש הנ"ל לילך אחריהם לשמע מה הם מדברים. ושמע שהשליח שאל אותו: איך אתה בא להיות בכאן ענן. והשיב לו: אספר לך מעשה:

פעם אחת היה חכם אחד. והקיסר מהמדינה היה אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה לאפיקורסים. והלך החכם וקרא את כל בני משפחתו. ענה ואמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה אפיקורסים וקצת ממשפחתנו עשה גם כן לאפיקורסים. בכן נפרש אל המדבר כדי שנשאר בהאמונה בהשם יתברך. והסכימו עמו. ואמר החכם שם, (היינו שהזכיר איזה שם מן השמות), והביא אותם אל המדבר ולא הוטב בעיניו אותו המדבר. ואמר שם ונשא אותם אל מדבר אחר, ולא הוטב בעיניו גם כן. ואמר עוד שם והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו. ואותו המדבר היתה סמוכה אל השני אלף הרים והלך, (אותו החכם הנ"ל), ועשה עגול סביבותם, שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם.

ויש אילן שאם היה אותו האילן נשקה לא היה נשאר ממנו, (היינו מן השדים), כלום. על כן עומדים יום ולילה מאתנו שחופרים ואינם מניחים מים להאילן. ושאל אותו: למה עומדים יום ולילה, כיון שחופרים פעם אחת למנע המים די. השיב לו: שיש בינינו מדברים ואלו המדברים הולכים ועושים מחלקת בין מלך זה למלך אחר, ועל ידי זה נעשה מלחמה, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ, ונופלת האדמה שסביבות החפירה ויוכל לבוא מים להאילן, על כן עומדים תמיד לחפר כנ"ל. וכשנעשה מלך בינינו עושים לפניו כל הליצנות ושמחים; זה מתלוצץ איך הזיק תינוק והיולדת מתאבלת עליו, וזה מראה ליצנות אחרות וכן כמה מיני ליצנות. וכשהמלך בא בתוך השמחה הוא הולך ומטיל עם השרי מלוכה שלו, ומנסה עצמו לעקר האילן, כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאד. ומחזק לבו מאד כדי לעקר האילן כלו, וכשבא אל האילן, אזי האילן צועק מאד, ואזי נופל עליו פחד וחוזר לאחוריו.

פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם ועשו לפניו ליצנות גדולות כנ"ל, ובא בשמחה גדולה, ועשה לעצמו אבירות לב מאד, ואמר לעקר את האילן כלו לגמרי ויצא לטיל עם שריו, וחזק לבו מאד, ורץ לעקר האילן לגמרי. וכשבא אליו נתן קול גדול ונפל עליו פחד. וחזר לאחוריו ובא בכעס גדול, וחזר והיה הולך. בתוך כך נסתכל וראה בני אדם יושבים, (היינו הכת אנשים של החכם הנ"ל), ושלח איזה אנשים מאנשיו לעשות להם כראוי כדרכם תמיד, (היינו שזה המלך שלח להזיקם כדרכם). וכיון שראו אותם אותה המשפחה של בני אדם הנ"ל נפל עליהם פחד. ואמר להם הזקן הנ"ל: אל תפחדו.

וכשנתקרבו השדים לשם לא היו יכולים להתקרב אליהם מחמת העגול הנ"ל שהיה סביבותם ושלח שלוחים אחרים ולא היו יכולים גם כן. ובא בכעס גדול והלך בעצמו ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם, ובקש מהזקן שיניחנו לכנס לשם. ואמר לו: מאחר שאתה מבקש אניח אותך לכנס, אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך עם עוד אחד לכנס. ופתח להם פתח ונכנסו. וחזר וסגר העגול. אמר המלך להזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו. אמר לו: מפני מה הוא מקומך, הוא מקום שלי. אמר לו: אין אתה מתירא ממני? השיב לו: לאו. אמר לו: אין אתה מתירא. ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן: אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני. והלך והתפלל קצת ונעשה עב וענן גדול והיו רעמים גדולים. והרעם הורג אותם, ונהרגו כל השרי מלוכה שלו שהיו עמו, ולא נשארו כי אם הוא עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול. ובקש אותו שיפסק הרעם, ופסק.

ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה, אתן לך ספר מכל המשפחות של שדים, כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק ממשפחה אחת ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות. אני אתן לך ספר שכתוב בו כל המשפחות, כי אצל המלך כתובים כלם ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך. ושלח את האחד שהיה עמו אחר הספר, (היינו שהמלך של השדים שלח את האחד שהיה עמו בתוך העגול אחר הספר. נמצא שטוב עשה שהניח אותו עם עוד אחד לכנס, כי אם לאו את מי היה שולח ?), והביא לו הספר. ופתח את הספר וראה כתוב בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שלהם. והבטיח המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של אותו הזקן הנ"ל. וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל בני משפחתו ואפילו אם יהיה נולד להם, (איזה ילד), יביאו תכף הפאטרעט שלו כדי שלא יהיה נזק שום אחד ממשפחת הזקן.

אחר כך כשהגיע זמנו של הזקן לפטר מן העולם קרא לבניו וצוה להם ואמר להם: אני מניח לכם זה הספר. והלא אתם רואים שיש לי כח להשתמש עם זה הספר בקדשה, ואף על פי כן איני משתמש בו, רק יש לי אמונה בהשם יתברך. גם אתם אל תשתמשו בו, אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדשה, אף על פי כן אל ישתמש בו, רק יהיה לו אמונה בהשם יתברך. ונפטר החכם. והלך הספר בירשה ובא לבן בנו. והיה לו כח להשתמש בו בקדשה, רק שהיה לו אמונה בהשם יתברך ולא היה משתמש בו כאשר צוה הזקן. והמדברים שיש ביניהם היו מפתים את נכד הזקן הנ"ל: באשר שיש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם, על כן השתמש בזה הספר. והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו וסבר שלבו מיעצו לזה. ונסע לאביו זקנו על קברו ושאל אותו: באשר שהנחת צואה שלא להשתמש עם הספר רק שיהיה לנו אמונה בהשם יתברך, ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו. ענה אותו, (הזקן הנפטר הנ"ל): אף על פי שיש לך כח להשתמש בו בקדשה, מוטב שיהיה לך אמונה בהשם יתברך, ואל תשתמש בו, והשם יתברך יעזר לך. ועשה כן.

ויהי היום והיה המלך חולה באותה המדינה שיושב בה הנכד של הזקן הנ"ל ועסק בדאקטורים ולא היו יכולים לעשות רפואה מחמת גדל החמימות שהיה שם באותה המדינה לא היו מועילים הרפואות. וגזר המלך שישראל יתפללו בעדו. אמר המלך שלנו: באשר שזה הנכד הנ"ל יש לו כח להשתמש עם הספר בקדשה ואינו משתמש בו, על כן נעשה לטובתו. וצוה עלי להיות שם ענן כדי שיהיה להמלך רפואה מהרפואות שלקח כבר ומהרפואות שיקח עוד. והנכד הנ"ל לא ידע כלל מזה, ומחמת זה אני הייתי בכאן ענן, (כל זה היה מספר הענן להשליח). וזה הבן הנ"ל, (היינו זה שלא היה לו כח ברגליו בתחלה), היה הולך אחריהם ושומע. והביאו אותו למלך, וצוה המלך שיקחו הכח ויחזירו להמלך הנ"ל, והחזירו לו הכח. ואז חזר הבן של השדים הנ"ל כנ"ל. ובא מיסר מאד בלא כח כי ענו אותו מאד שם. וחרה לו מאד על המכשף שענה אותו כל כך וצוה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד על המכשף הנ"ל. ויש ביניהם מדברים, והלכו והגידו להמכשף שישמר עצמו כי הם אורבים עליו. ועשה המכשף תחבולות וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי לשמר מהם, וחרה מאד להבן הנ"ל ולמשפחתו על המדברים על שגלו סודו להמכשף.

פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחה של הבן הנ"ל ומהמדברים על המשמר אצל המלך. והלכו בני המשפחה הנ"ל ועשו עלילה על המדברים. והרג המלך את המדברים. וחרה להמדברים הנשארים, והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים. והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר. ונעשו מלחמות בין כל המלכים, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ. ונפלה הארץ כלה ונשקה האילן כלו. ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו, אמן:

פורסם: 08 ינואר ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1

מעשה מחיגר חלק ב – סיפורי מעשיות

מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות.

גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות.

אחר כך נפטר החכם, והניח בנים. והיה לו בן אחד שלא היה יכל לילך.

והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכל לילך. והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו. והיה אותו הבן, (שלא היה יכל לילך), מקבץ על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם; טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן. ואף שאינו יכול לילך, יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ויסע עמהם ללייפסיק (עיר מפורסמת בגרמניה) ויוכל לעשות המשא ומתן אף שאינו יכול לילך.

כששמעו המשפחה זאת הוטב בעיניהם, ואמרו: למה לנו לתן לו הספקה, טוב שיהיה לו פרנסה. והלוו לו עוד מעות כדי שיוכל לנהג המשא ומתן, ושכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ונסע ובא לקרעטשמע (אכסניה), ואמר הנאמן שילינו, שם ולא רצה. והפצירו בו, והוא עקש אותם ונסעו משם, ותעו ביער ונפלו עליהם גזלנים.

ואותן הגזלנים נעשו על ידי שהיה פעם אחת רעב, ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו. ונתקבצו אליו כמה אנשים. והוא עשה בערמה. ומי שהיה מבין בו שאין בו צרך אליו, דחה אותו. ולאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל מלאכה, ולזה אמר: אתה תוכל להיות ברחים. וברר רק כמה אנשים חכמים והלך עמהם ליער, ואמר להם שיהיו נעשים גזלנים, באשר שמכאן הולכים הדרכים ללייפסיק, לברעסלא (עיר בגרמניה) ולשאר מקומות, ונוסעים בכאן סוחרים ונגזל אותם ונקבץ מעות. ונפלו עליהם, (היינו אלו הגזלנים הנ"ל נפלו על הבן הנ"ל שלא היה יכל לילך ועל האנשים שלו, דהיינו הנאמן והבעל עגלה).

הבעל עגלה והנאמן שהיו יכולים לברח ברחו, והוא נשאר על העגלה. ובאו ולקחו התבה של המעות, ושאלו אותו: למה אתה יושב? והשיב שאינו יכול לילך. וגזלו התבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה. והנאמן והבעל עגלה, (שברחו למקום שברחו), ישבו עצמם, באשר שלקחו פרוקלאדין (התחייבויות כספיות ) מפריצים ולמה להם לשוב לביתם שיוכלו לבוא בשלשלאות. טוב להם לשאר שם, (במקום שברחו לשם), ויהיו בכאן נאמן ובעל עגלה.

והבן הנ"ל, כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו לחם יבש שהיה בעגלה (שקורין "סוחריס") אכל אותם. ואחר כך כשכלה ולא היה לו לאכל, ישב עצמו מה לעשות והשליך עצמו מהעגלה לאכל עשבים והיה לן יחידי בשדה ונפחד, ונטל ממנו הכח עד שלא היה יכל אפילו לעמד, רק לרחש (בלשון אשכנז: רוקין זיך) והיה אוכל העשב סביבותיו וכל זמן שהיה יכול להושיט ולאכל היה אוכל שם. ואחר כך כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכל להושיט, היה מנתק עצמו להלן ואכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן. פעם אחד בא לעשב אחד שעדין לא אכל עשב כזה, והוטב בעיניו אותו העשב, מחמת שהיה אוכל זמן רב עשבים והיה מכיר בהם, ועדין לא ראה עשב כזה. וישב עצמו לעקרו עם שרשו. והיה תחת השרש דומיט (אבן טובה), והדומיט היה מרבע. וכל צד היה לו סגלה אחרת. ובצד אחד היה כתוב שמי שיאחז אותו צד, ישא אותו למקום שיום ולילה נתקבצים ביחד, שהשמש והירח נתקבצים שם ביחד. וכשעקר העשב עם השרש שהיה שם הדומיט נזדמן שאחז באותו הצד,( המסגל לשא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים כנ"ל), ונשא אותו ובא למקום שיום ולילה נתועדים יחד. והסתכל והנה הוא שם במקום ששמש וירח באים ביחד כנ"ל.

ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגלה מיחדת, שזה מסגל לבנים וזה מסגל לפרנסה, וזה מסגל לרפואת חולאת זה, וזה לחולאת אחרת. כל אחד ואחד מסגל לדבר אחר. וזה האילן היו צריכין להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסגל מאד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מיבש אותו.

ענתה הלבנה ואמרה: אתה דואג דאגות אחרים, אני אספר לך עסק שלי. היות שיש לי אלף הרים וסביבות האלף הרים, יש עוד אלף הרים, ושם מקום שדים, והשדים יש להם רגלי תרנגולים, ואין להם כח ברגליהם, ויונקים מרגלי, ומחמת זה אין לי כח ברגלי. ויש לי אבק, היינו פול, שהוא רפואה לרגלי, ובא רוח ונושא אותו.

ענתה החמה: את זה אתה דואג? (בלשון תימה) אגיד לך רפואה. באשר שיש דרך, ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים. דרך אחד של צדיקים, אפילו הצדיק שהוא בכאן מפזרים תחתיו אותו האבק שבאותו הדרך הנ"ל בכל פסיעה, וכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק. ויש דרך של אפיקורסים אפילו אפיקורס שבכאן מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק כנ"ל. ויש דרך של משגעים, אפילו משגע שבכאן מפזרים תחתיו כנ"ל. וכן יש כמה דרכים. ויש דרך אחר באשר שיש צדיקים שמקבלים על עצמם יסורים, ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות, ואין להם כח ברגליהם ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך, ויש להם כח ברגליהם, על כן תלך לשם שיש שם הרבה אבק ויהיה לך רפואה על רגליך, (כל זה דברי החמה אל הלבנה. והוא שמע כל זה).

בתוך כך נסתכל על הדומיט בצד אחר וראה כתוב שם, שמי שיאחז באותו הצד שישא אותו להדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים כנ"ל, ואחז באותו הצד, ונשא אותו לשם ונתן רגליו באותו הדרך שהאבק רפואה לרגלים, ונתרפא מיד. והלך ונטל האבק מכל הדרכים ועשה לו אגדות; שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו, וכן הפול של שאר הדרכים אגד כל אחד לבדו ולקחם אתו.

וישב עצמו והלך לאותו היער שגזלו אותו שם. כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה שהוא סמוך להדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזל, ולקח הפול של צדיקים והפול של משגעים וערבם יחד ופזר אותם על הדרך. והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם. והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזל. וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול הנ"ל נעשו צדיקים, והתחילו לצעק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות. אבל מחמת שהיה מערב שם פול של משגעים נעשו צדיקים משגעים. והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר: בשבילך גזלנו וזה אמר: על ידך גזלנו, עד שהרגו זה את זה. והיה שולח כת אחרת והיה גם כן כנ"ל, והרגו זה את זה כנ"ל. וכן היה אחר כך, עד שנהרגו כלם. עד שהבין שלא נשארו כי אם הוא בעצמו עם עוד אחד, (היינו שהבן הנ"ל הבין שכבר נהרגו כל הגזלנים הנ"ל ולא נשאר כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד), וירד מהאילן. וכבד משם את הפול הנ"ל מן הדרך, ופזר את הפול של צדיקים בעצמו, והלך וישב על האילן.

ואותו הגזלן, היינו הגדול שבהם, תמה ששולח כל הגזלנים ואין אחד מהם שב אליו, והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו. ותכף כשבא על אותו הדרך, (שפזר שם הבן הנ"ל הפול של צדיקים לבדו), נעשה צדיק, והתחיל לצעק לחברו על נפשו על שהרג כל כך נפשות וגזל כל כך, והיה תולש קברים והיה שב בתשובה ומתחרט מאד. וכיון שראה, (הבן הנ"ל שהיה יושב על האילן), שהוא מתחרט ושב בתשובה כל כך, ירד מהאילן. כיון שראה הגזלן שמצא אדם, התחיל לצעק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה, תן לי תשובה. ענה לו: החזר לי התבה שגזלתם ממני. כי כתוב אצלם על כל גזלה באותו היום שנגזל ואצל מי נגזל. אמר לו: אני מחזיר לך תכף ואני נותן לך אפילו כל האוצרות של גזלה שיש לי, רק תן לי תשובה. אמר לו: תשובתך היא, רק שתלך אל העיר ותצעק ותתודה: אני הוא שהכרזתי אז ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות, זה היא תשובתך. ונתן לו כל האוצרות, והלך עמו אל העיר, ועשה כן. ופסקו שם באותו העיר, באשר שהרג כל כך נפשות, על כן יתלו אותו, למען ידעו.

אחר כך ישב עצמו הבן הנ"ל לילך אל השני אלף הרים, (הנ"ל), להסתכל מה נעשה שם. כשבא לשם עמד מרחוק מהשני אלף הרים, וראה שיש שם כמה וכמה אלף אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים, כי הם פרים ורבים כבני אדם, והם רבים מאד. וראה המלכות שלהם יושב על כסא ששום ילוד אשה אינו יושב על כסא כזו. וראה אותם שעושים ליצנות: זה מספר שהזיק לזה תינוק, וזה אומר שהזיק לזה יד, וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר ליצנות.

בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים. ושאלו אותם: למה אתם בוכים? והשיבו שיש להם בן והיה דרכו לילך לדרכו והיה שב באותו הזמן, ועכשו הוא זמן רב ועדין לא בא. והביאו אותם למלך, וצוה המלך לשלח שלוחים לכל העולם למצאו. והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם הנ"ל, (היינו שאותו האחד שפגעו בו היה החבר של בנם והיה הולך ביחד עם בנם בתחלה, אבל עכשו פגעו בו לבדו), ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל. השיב להם: אני אודיע לכם. היות שהיה לנו אי אחד בים שהיה שם מקום שלנו, ואחר כך הלך המלך שהיה שיך לו האי הנ"ל ורצה לבנות שם בנינים והניח יסודות, ואמר הבן הנ"ל, (היינו הבן של השדים הנ"ל שנאבד), אלי שנזיק אותו. והלכנו ולקחנו הכח מהמלך.

והיה עוסק בדאקטורים, ולא היו יכולים לעזר לו. והתחיל לעסק במכשפים, והיה שם מכשף אחד שהיה יודע משפחתו, ואת משפחתי לא ידע, על כן לא היה יכל לעשות לי דבר. אבל משפחתו היה יודע ותפס אותו ומענה אותו כל כך. והביאו אותו אל המלך, (היינו זה השד שספר כל זה הביאו אותו אל המלך שלהם), וספר זאת לפני המלך. אמר המלך: ישיבו לו הכח. ענה ואמר, שהיה אצלנו אחד שלא היה לו כח ונתננו לו הכח. אמר המלך: יקחו ממנו הכח ויחזירו להמלך. השיבו להמלך כי נעשה ענן. אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן. ושלחו שליח אחריו.

אמר אותו האיש הבן הנ"ל, (היינו זה הבן שלא היה לו כח ברגליו בתחלה שבא לכאן וראה כל זה): אלך ואראה הענין איך נעשה מהאנשים אלו ענן. והלך אחרי השליח. ובא אל העיר שהיה שם הענן, ושאל את אנשי העיר: מפני מה כסה הענן כל כך בתוך העיר? והשיבו לו: בכאן, אדרבא, שמעולם אין כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן ובא השליח וקרא את הענן, והלך משם. וישב עצמו האיש הנ"ל לילך אחריהם לשמע מה הם מדברים. ושמע שהשליח שאל אותו: איך אתה בא להיות בכאן ענן. והשיב לו: אספר לך מעשה:

פעם אחת היה חכם אחד. והקיסר מהמדינה היה אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה לאפיקורסים. והלך החכם וקרא את כל בני משפחתו. ענה ואמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה אפיקורסים וקצת ממשפחתנו עשה גם כן לאפיקורסים. בכן נפרש אל המדבר כדי שנשאר בהאמונה בהשם יתברך. והסכימו עמו. ואמר החכם שם, (היינו שהזכיר איזה שם מן השמות), והביא אותם אל המדבר ולא הוטב בעיניו אותו המדבר. ואמר שם ונשא אותם אל מדבר אחר, ולא הוטב בעיניו גם כן. ואמר עוד שם והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו. ואותו המדבר היתה סמוכה אל השני אלף הרים והלך, (אותו החכם הנ"ל), ועשה עגול סביבותם, שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם.

ויש אילן שאם היה אותו האילן נשקה לא היה נשאר ממנו, (היינו מן השדים), כלום. על כן עומדים יום ולילה מאתנו שחופרים ואינם מניחים מים להאילן. ושאל אותו: למה עומדים יום ולילה, כיון שחופרים פעם אחת למנע המים די. השיב לו: שיש בינינו מדברים ואלו המדברים הולכים ועושים מחלקת בין מלך זה למלך אחר, ועל ידי זה נעשה מלחמה, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ, ונופלת האדמה שסביבות החפירה ויוכל לבוא מים להאילן, על כן עומדים תמיד לחפר כנ"ל. וכשנעשה מלך בינינו עושים לפניו כל הליצנות ושמחים; זה מתלוצץ איך הזיק תינוק והיולדת מתאבלת עליו, וזה מראה ליצנות אחרות וכן כמה מיני ליצנות. וכשהמלך בא בתוך השמחה הוא הולך ומטיל עם השרי מלוכה שלו, ומנסה עצמו לעקר האילן, כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאד. ומחזק לבו מאד כדי לעקר האילן כלו, וכשבא אל האילן, אזי האילן צועק מאד, ואזי נופל עליו פחד וחוזר לאחוריו.

פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם ועשו לפניו ליצנות גדולות כנ"ל, ובא בשמחה גדולה, ועשה לעצמו אבירות לב מאד, ואמר לעקר את האילן כלו לגמרי ויצא לטיל עם שריו, וחזק לבו מאד, ורץ לעקר האילן לגמרי. וכשבא אליו נתן קול גדול ונפל עליו פחד. וחזר לאחוריו ובא בכעס גדול, וחזר והיה הולך. בתוך כך נסתכל וראה בני אדם יושבים, (היינו הכת אנשים של החכם הנ"ל), ושלח איזה אנשים מאנשיו לעשות להם כראוי כדרכם תמיד, (היינו שזה המלך שלח להזיקם כדרכם). וכיון שראו אותם אותה המשפחה של בני אדם הנ"ל נפל עליהם פחד. ואמר להם הזקן הנ"ל: אל תפחדו.

וכשנתקרבו השדים לשם לא היו יכולים להתקרב אליהם מחמת העגול הנ"ל שהיה סביבותם ושלח שלוחים אחרים ולא היו יכולים גם כן. ובא בכעס גדול והלך בעצמו ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם, ובקש מהזקן שיניחנו לכנס לשם. ואמר לו: מאחר שאתה מבקש אניח אותך לכנס, אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך עם עוד אחד לכנס. ופתח להם פתח ונכנסו. וחזר וסגר העגול. אמר המלך להזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו. אמר לו: מפני מה הוא מקומך, הוא מקום שלי. אמר לו: אין אתה מתירא ממני? השיב לו: לאו. אמר לו: אין אתה מתירא. ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן: אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני. והלך והתפלל קצת ונעשה עב וענן גדול והיו רעמים גדולים. והרעם הורג אותם, ונהרגו כל השרי מלוכה שלו שהיו עמו, ולא נשארו כי אם הוא עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול. ובקש אותו שיפסק הרעם, ופסק.

ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה, אתן לך ספר מכל המשפחות של שדים, כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק ממשפחה אחת ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות. אני אתן לך ספר שכתוב בו כל המשפחות, כי אצל המלך כתובים כלם ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך. ושלח את האחד שהיה עמו אחר הספר, (היינו שהמלך של השדים שלח את האחד שהיה עמו בתוך העגול אחר הספר. נמצא שטוב עשה שהניח אותו עם עוד אחד לכנס, כי אם לאו את מי היה שולח ?), והביא לו הספר. ופתח את הספר וראה כתוב בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שלהם. והבטיח המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של אותו הזקן הנ"ל. וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל בני משפחתו ואפילו אם יהיה נולד להם, (איזה ילד), יביאו תכף הפאטרעט שלו כדי שלא יהיה נזק שום אחד ממשפחת הזקן.

אחר כך כשהגיע זמנו של הזקן לפטר מן העולם קרא לבניו וצוה להם ואמר להם: אני מניח לכם זה הספר. והלא אתם רואים שיש לי כח להשתמש עם זה הספר בקדשה, ואף על פי כן איני משתמש בו, רק יש לי אמונה בהשם יתברך. גם אתם אל תשתמשו בו, אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדשה, אף על פי כן אל ישתמש בו, רק יהיה לו אמונה בהשם יתברך. ונפטר החכם. והלך הספר בירשה ובא לבן בנו. והיה לו כח להשתמש בו בקדשה, רק שהיה לו אמונה בהשם יתברך ולא היה משתמש בו כאשר צוה הזקן. והמדברים שיש ביניהם היו מפתים את נכד הזקן הנ"ל: באשר שיש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם, על כן השתמש בזה הספר. והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו וסבר שלבו מיעצו לזה. ונסע לאביו זקנו על קברו ושאל אותו: באשר שהנחת צואה שלא להשתמש עם הספר רק שיהיה לנו אמונה בהשם יתברך, ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו. ענה אותו, (הזקן הנפטר הנ"ל): אף על פי שיש לך כח להשתמש בו בקדשה, מוטב שיהיה לך אמונה בהשם יתברך, ואל תשתמש בו, והשם יתברך יעזר לך. ועשה כן.

ויהי היום והיה המלך חולה באותה המדינה שיושב בה הנכד של הזקן הנ"ל ועסק בדאקטורים ולא היו יכולים לעשות רפואה מחמת גדל החמימות שהיה שם באותה המדינה לא היו מועילים הרפואות. וגזר המלך שישראל יתפללו בעדו. אמר המלך שלנו: באשר שזה הנכד הנ"ל יש לו כח להשתמש עם הספר בקדשה ואינו משתמש בו, על כן נעשה לטובתו. וצוה עלי להיות שם ענן כדי שיהיה להמלך רפואה מהרפואות שלקח כבר ומהרפואות שיקח עוד. והנכד הנ"ל לא ידע כלל מזה, ומחמת זה אני הייתי בכאן ענן, (כל זה היה מספר הענן להשליח). וזה הבן הנ"ל, (היינו זה שלא היה לו כח ברגליו בתחלה), היה הולך אחריהם ושומע. והביאו אותו למלך, וצוה המלך שיקחו הכח ויחזירו להמלך הנ"ל, והחזירו לו הכח. ואז חזר הבן של השדים הנ"ל כנ"ל. ובא מיסר מאד בלא כח כי ענו אותו מאד שם. וחרה לו מאד על המכשף שענה אותו כל כך וצוה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד על המכשף הנ"ל. ויש ביניהם מדברים, והלכו והגידו להמכשף שישמר עצמו כי הם אורבים עליו. ועשה המכשף תחבולות וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי לשמר מהם, וחרה מאד להבן הנ"ל ולמשפחתו על המדברים על שגלו סודו להמכשף.

פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחה של הבן הנ"ל ומהמדברים על המשמר אצל המלך. והלכו בני המשפחה הנ"ל ועשו עלילה על המדברים. והרג המלך את המדברים. וחרה להמדברים הנשארים, והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים. והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר. ונעשו מלחמות בין כל המלכים, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ. ונפלה הארץ כלה ונשקה האילן כלו. ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו, אמן:

פורסם: 05 ינואר ,2014
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1

מעשה מחיגר חלק א – סיפורי מעשיות

מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות.

גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות.

אחר כך נפטר החכם, והניח בנים. והיה לו בן אחד שלא היה יכל לילך.

והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכל לילך. והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו. והיה אותו הבן, (שלא היה יכל לילך), מקבץ על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם; טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן. ואף שאינו יכול לילך, יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ויסע עמהם ללייפסיק (עיר מפורסמת בגרמניה) ויוכל לעשות המשא ומתן אף שאינו יכול לילך.

כששמעו המשפחה זאת הוטב בעיניהם, ואמרו: למה לנו לתן לו הספקה, טוב שיהיה לו פרנסה. והלוו לו עוד מעות כדי שיוכל לנהג המשא ומתן, ושכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ונסע ובא לקרעטשמע (אכסניה), ואמר הנאמן שילינו, שם ולא רצה. והפצירו בו, והוא עקש אותם ונסעו משם, ותעו ביער ונפלו עליהם גזלנים.

ואותן הגזלנים נעשו על ידי שהיה פעם אחת רעב, ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו. ונתקבצו אליו כמה אנשים. והוא עשה בערמה. ומי שהיה מבין בו שאין בו צרך אליו, דחה אותו. ולאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל מלאכה, ולזה אמר: אתה תוכל להיות ברחים. וברר רק כמה אנשים חכמים והלך עמהם ליער, ואמר להם שיהיו נעשים גזלנים, באשר שמכאן הולכים הדרכים ללייפסיק, לברעסלא (עיר בגרמניה) ולשאר מקומות, ונוסעים בכאן סוחרים ונגזל אותם ונקבץ מעות. ונפלו עליהם, (היינו אלו הגזלנים הנ"ל נפלו על הבן הנ"ל שלא היה יכל לילך ועל האנשים שלו, דהיינו הנאמן והבעל עגלה).

הבעל עגלה והנאמן שהיו יכולים לברח ברחו, והוא נשאר על העגלה. ובאו ולקחו התבה של המעות, ושאלו אותו: למה אתה יושב? והשיב שאינו יכול לילך. וגזלו התבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה. והנאמן והבעל עגלה, (שברחו למקום שברחו), ישבו עצמם, באשר שלקחו פרוקלאדין (התחייבויות כספיות ) מפריצים ולמה להם לשוב לביתם שיוכלו לבוא בשלשלאות. טוב להם לשאר שם, (במקום שברחו לשם), ויהיו בכאן נאמן ובעל עגלה.

והבן הנ"ל, כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו לחם יבש שהיה בעגלה (שקורין "סוחריס") אכל אותם. ואחר כך כשכלה ולא היה לו לאכל, ישב עצמו מה לעשות והשליך עצמו מהעגלה לאכל עשבים והיה לן יחידי בשדה ונפחד, ונטל ממנו הכח עד שלא היה יכל אפילו לעמד, רק לרחש (בלשון אשכנז: רוקין זיך) והיה אוכל העשב סביבותיו וכל זמן שהיה יכול להושיט ולאכל היה אוכל שם. ואחר כך כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכל להושיט, היה מנתק עצמו להלן ואכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן. פעם אחד בא לעשב אחד שעדין לא אכל עשב כזה, והוטב בעיניו אותו העשב, מחמת שהיה אוכל זמן רב עשבים והיה מכיר בהם, ועדין לא ראה עשב כזה. וישב עצמו לעקרו עם שרשו. והיה תחת השרש דומיט (אבן טובה), והדומיט היה מרבע. וכל צד היה לו סגלה אחרת. ובצד אחד היה כתוב שמי שיאחז אותו צד, ישא אותו למקום שיום ולילה נתקבצים ביחד, שהשמש והירח נתקבצים שם ביחד. וכשעקר העשב עם השרש שהיה שם הדומיט נזדמן שאחז באותו הצד,( המסגל לשא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים כנ"ל), ונשא אותו ובא למקום שיום ולילה נתועדים יחד. והסתכל והנה הוא שם במקום ששמש וירח באים ביחד כנ"ל.

ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגלה מיחדת, שזה מסגל לבנים וזה מסגל לפרנסה, וזה מסגל לרפואת חולאת זה, וזה לחולאת אחרת. כל אחד ואחד מסגל לדבר אחר. וזה האילן היו צריכין להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסגל מאד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מיבש אותו.

ענתה הלבנה ואמרה: אתה דואג דאגות אחרים, אני אספר לך עסק שלי. היות שיש לי אלף הרים וסביבות האלף הרים, יש עוד אלף הרים, ושם מקום שדים, והשדים יש להם רגלי תרנגולים, ואין להם כח ברגליהם, ויונקים מרגלי, ומחמת זה אין לי כח ברגלי. ויש לי אבק, היינו פול, שהוא רפואה לרגלי, ובא רוח ונושא אותו.

ענתה החמה: את זה אתה דואג? (בלשון תימה) אגיד לך רפואה. באשר שיש דרך, ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים. דרך אחד של צדיקים, אפילו הצדיק שהוא בכאן מפזרים תחתיו אותו האבק שבאותו הדרך הנ"ל בכל פסיעה, וכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק. ויש דרך של אפיקורסים אפילו אפיקורס שבכאן מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק כנ"ל. ויש דרך של משגעים, אפילו משגע שבכאן מפזרים תחתיו כנ"ל. וכן יש כמה דרכים. ויש דרך אחר באשר שיש צדיקים שמקבלים על עצמם יסורים, ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות, ואין להם כח ברגליהם ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך, ויש להם כח ברגליהם, על כן תלך לשם שיש שם הרבה אבק ויהיה לך רפואה על רגליך, (כל זה דברי החמה אל הלבנה. והוא שמע כל זה).

בתוך כך נסתכל על הדומיט בצד אחר וראה כתוב שם, שמי שיאחז באותו הצד שישא אותו להדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים כנ"ל, ואחז באותו הצד, ונשא אותו לשם ונתן רגליו באותו הדרך שהאבק רפואה לרגלים, ונתרפא מיד. והלך ונטל האבק מכל הדרכים ועשה לו אגדות; שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו, וכן הפול של שאר הדרכים אגד כל אחד לבדו ולקחם אתו.

וישב עצמו והלך לאותו היער שגזלו אותו שם. כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה שהוא סמוך להדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזל, ולקח הפול של צדיקים והפול של משגעים וערבם יחד ופזר אותם על הדרך. והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם. והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזל. וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול הנ"ל נעשו צדיקים, והתחילו לצעק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות. אבל מחמת שהיה מערב שם פול של משגעים נעשו צדיקים משגעים. והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר: בשבילך גזלנו וזה אמר: על ידך גזלנו, עד שהרגו זה את זה. והיה שולח כת אחרת והיה גם כן כנ"ל, והרגו זה את זה כנ"ל. וכן היה אחר כך, עד שנהרגו כלם. עד שהבין שלא נשארו כי אם הוא בעצמו עם עוד אחד, (היינו שהבן הנ"ל הבין שכבר נהרגו כל הגזלנים הנ"ל ולא נשאר כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד), וירד מהאילן. וכבד משם את הפול הנ"ל מן הדרך, ופזר את הפול של צדיקים בעצמו, והלך וישב על האילן.

ואותו הגזלן, היינו הגדול שבהם, תמה ששולח כל הגזלנים ואין אחד מהם שב אליו, והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו. ותכף כשבא על אותו הדרך, (שפזר שם הבן הנ"ל הפול של צדיקים לבדו), נעשה צדיק, והתחיל לצעק לחברו על נפשו על שהרג כל כך נפשות וגזל כל כך, והיה תולש קברים והיה שב בתשובה ומתחרט מאד. וכיון שראה, (הבן הנ"ל שהיה יושב על האילן), שהוא מתחרט ושב בתשובה כל כך, ירד מהאילן. כיון שראה הגזלן שמצא אדם, התחיל לצעק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה, תן לי תשובה. ענה לו: החזר לי התבה שגזלתם ממני. כי כתוב אצלם על כל גזלה באותו היום שנגזל ואצל מי נגזל. אמר לו: אני מחזיר לך תכף ואני נותן לך אפילו כל האוצרות של גזלה שיש לי, רק תן לי תשובה. אמר לו: תשובתך היא, רק שתלך אל העיר ותצעק ותתודה: אני הוא שהכרזתי אז ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות, זה היא תשובתך. ונתן לו כל האוצרות, והלך עמו אל העיר, ועשה כן. ופסקו שם באותו העיר, באשר שהרג כל כך נפשות, על כן יתלו אותו, למען ידעו.

אחר כך ישב עצמו הבן הנ"ל לילך אל השני אלף הרים, (הנ"ל), להסתכל מה נעשה שם. כשבא לשם עמד מרחוק מהשני אלף הרים, וראה שיש שם כמה וכמה אלף אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים, כי הם פרים ורבים כבני אדם, והם רבים מאד. וראה המלכות שלהם יושב על כסא ששום ילוד אשה אינו יושב על כסא כזו. וראה אותם שעושים ליצנות: זה מספר שהזיק לזה תינוק, וזה אומר שהזיק לזה יד, וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר ליצנות.

בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים. ושאלו אותם: למה אתם בוכים? והשיבו שיש להם בן והיה דרכו לילך לדרכו והיה שב באותו הזמן, ועכשו הוא זמן רב ועדין לא בא. והביאו אותם למלך, וצוה המלך לשלח שלוחים לכל העולם למצאו. והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם הנ"ל, (היינו שאותו האחד שפגעו בו היה החבר של בנם והיה הולך ביחד עם בנם בתחלה, אבל עכשו פגעו בו לבדו), ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל. השיב להם: אני אודיע לכם. היות שהיה לנו אי אחד בים שהיה שם מקום שלנו, ואחר כך הלך המלך שהיה שיך לו האי הנ"ל ורצה לבנות שם בנינים והניח יסודות, ואמר הבן הנ"ל, (היינו הבן של השדים הנ"ל שנאבד), אלי שנזיק אותו. והלכנו ולקחנו הכח מהמלך.

והיה עוסק בדאקטורים, ולא היו יכולים לעזר לו. והתחיל לעסק במכשפים, והיה שם מכשף אחד שהיה יודע משפחתו, ואת משפחתי לא ידע, על כן לא היה יכל לעשות לי דבר. אבל משפחתו היה יודע ותפס אותו ומענה אותו כל כך. והביאו אותו אל המלך, (היינו זה השד שספר כל זה הביאו אותו אל המלך שלהם), וספר זאת לפני המלך. אמר המלך: ישיבו לו הכח. ענה ואמר, שהיה אצלנו אחד שלא היה לו כח ונתננו לו הכח. אמר המלך: יקחו ממנו הכח ויחזירו להמלך. השיבו להמלך כי נעשה ענן. אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן. ושלחו שליח אחריו.

אמר אותו האיש הבן הנ"ל, (היינו זה הבן שלא היה לו כח ברגליו בתחלה שבא לכאן וראה כל זה): אלך ואראה הענין איך נעשה מהאנשים אלו ענן. והלך אחרי השליח. ובא אל העיר שהיה שם הענן, ושאל את אנשי העיר: מפני מה כסה הענן כל כך בתוך העיר? והשיבו לו: בכאן, אדרבא, שמעולם אין כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן ובא השליח וקרא את הענן, והלך משם. וישב עצמו האיש הנ"ל לילך אחריהם לשמע מה הם מדברים. ושמע שהשליח שאל אותו: איך אתה בא להיות בכאן ענן. והשיב לו: אספר לך מעשה:

פעם אחת היה חכם אחד. והקיסר מהמדינה היה אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה לאפיקורסים. והלך החכם וקרא את כל בני משפחתו. ענה ואמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה אפיקורסים וקצת ממשפחתנו עשה גם כן לאפיקורסים. בכן נפרש אל המדבר כדי שנשאר בהאמונה בהשם יתברך. והסכימו עמו. ואמר החכם שם, (היינו שהזכיר איזה שם מן השמות), והביא אותם אל המדבר ולא הוטב בעיניו אותו המדבר. ואמר שם ונשא אותם אל מדבר אחר, ולא הוטב בעיניו גם כן. ואמר עוד שם והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו. ואותו המדבר היתה סמוכה אל השני אלף הרים והלך, (אותו החכם הנ"ל), ועשה עגול סביבותם, שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם.

ויש אילן שאם היה אותו האילן נשקה לא היה נשאר ממנו, (היינו מן השדים), כלום. על כן עומדים יום ולילה מאתנו שחופרים ואינם מניחים מים להאילן. ושאל אותו: למה עומדים יום ולילה, כיון שחופרים פעם אחת למנע המים די. השיב לו: שיש בינינו מדברים ואלו המדברים הולכים ועושים מחלקת בין מלך זה למלך אחר, ועל ידי זה נעשה מלחמה, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ, ונופלת האדמה שסביבות החפירה ויוכל לבוא מים להאילן, על כן עומדים תמיד לחפר כנ"ל. וכשנעשה מלך בינינו עושים לפניו כל הליצנות ושמחים; זה מתלוצץ איך הזיק תינוק והיולדת מתאבלת עליו, וזה מראה ליצנות אחרות וכן כמה מיני ליצנות. וכשהמלך בא בתוך השמחה הוא הולך ומטיל עם השרי מלוכה שלו, ומנסה עצמו לעקר האילן, כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאד. ומחזק לבו מאד כדי לעקר האילן כלו, וכשבא אל האילן, אזי האילן צועק מאד, ואזי נופל עליו פחד וחוזר לאחוריו.

פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם ועשו לפניו ליצנות גדולות כנ"ל, ובא בשמחה גדולה, ועשה לעצמו אבירות לב מאד, ואמר לעקר את האילן כלו לגמרי ויצא לטיל עם שריו, וחזק לבו מאד, ורץ לעקר האילן לגמרי. וכשבא אליו נתן קול גדול ונפל עליו פחד. וחזר לאחוריו ובא בכעס גדול, וחזר והיה הולך. בתוך כך נסתכל וראה בני אדם יושבים, (היינו הכת אנשים של החכם הנ"ל), ושלח איזה אנשים מאנשיו לעשות להם כראוי כדרכם תמיד, (היינו שזה המלך שלח להזיקם כדרכם). וכיון שראו אותם אותה המשפחה של בני אדם הנ"ל נפל עליהם פחד. ואמר להם הזקן הנ"ל: אל תפחדו.

וכשנתקרבו השדים לשם לא היו יכולים להתקרב אליהם מחמת העגול הנ"ל שהיה סביבותם ושלח שלוחים אחרים ולא היו יכולים גם כן. ובא בכעס גדול והלך בעצמו ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם, ובקש מהזקן שיניחנו לכנס לשם. ואמר לו: מאחר שאתה מבקש אניח אותך לכנס, אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך עם עוד אחד לכנס. ופתח להם פתח ונכנסו. וחזר וסגר העגול. אמר המלך להזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו. אמר לו: מפני מה הוא מקומך, הוא מקום שלי. אמר לו: אין אתה מתירא ממני? השיב לו: לאו. אמר לו: אין אתה מתירא. ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן: אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני. והלך והתפלל קצת ונעשה עב וענן גדול והיו רעמים גדולים. והרעם הורג אותם, ונהרגו כל השרי מלוכה שלו שהיו עמו, ולא נשארו כי אם הוא עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול. ובקש אותו שיפסק הרעם, ופסק.

ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה, אתן לך ספר מכל המשפחות של שדים, כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק ממשפחה אחת ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות. אני אתן לך ספר שכתוב בו כל המשפחות, כי אצל המלך כתובים כלם ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך. ושלח את האחד שהיה עמו אחר הספר, (היינו שהמלך של השדים שלח את האחד שהיה עמו בתוך העגול אחר הספר. נמצא שטוב עשה שהניח אותו עם עוד אחד לכנס, כי אם לאו את מי היה שולח ?), והביא לו הספר. ופתח את הספר וראה כתוב בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שלהם. והבטיח המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של אותו הזקן הנ"ל. וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל בני משפחתו ואפילו אם יהיה נולד להם, (איזה ילד), יביאו תכף הפאטרעט שלו כדי שלא יהיה נזק שום אחד ממשפחת הזקן.

אחר כך כשהגיע זמנו של הזקן לפטר מן העולם קרא לבניו וצוה להם ואמר להם: אני מניח לכם זה הספר. והלא אתם רואים שיש לי כח להשתמש עם זה הספר בקדשה, ואף על פי כן איני משתמש בו, רק יש לי אמונה בהשם יתברך. גם אתם אל תשתמשו בו, אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדשה, אף על פי כן אל ישתמש בו, רק יהיה לו אמונה בהשם יתברך. ונפטר החכם. והלך הספר בירשה ובא לבן בנו. והיה לו כח להשתמש בו בקדשה, רק שהיה לו אמונה בהשם יתברך ולא היה משתמש בו כאשר צוה הזקן. והמדברים שיש ביניהם היו מפתים את נכד הזקן הנ"ל: באשר שיש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם, על כן השתמש בזה הספר. והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו וסבר שלבו מיעצו לזה. ונסע לאביו זקנו על קברו ושאל אותו: באשר שהנחת צואה שלא להשתמש עם הספר רק שיהיה לנו אמונה בהשם יתברך, ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו. ענה אותו, (הזקן הנפטר הנ"ל): אף על פי שיש לך כח להשתמש בו בקדשה, מוטב שיהיה לך אמונה בהשם יתברך, ואל תשתמש בו, והשם יתברך יעזר לך. ועשה כן.

ויהי היום והיה המלך חולה באותה המדינה שיושב בה הנכד של הזקן הנ"ל ועסק בדאקטורים ולא היו יכולים לעשות רפואה מחמת גדל החמימות שהיה שם באותה המדינה לא היו מועילים הרפואות. וגזר המלך שישראל יתפללו בעדו. אמר המלך שלנו: באשר שזה הנכד הנ"ל יש לו כח להשתמש עם הספר בקדשה ואינו משתמש בו, על כן נעשה לטובתו. וצוה עלי להיות שם ענן כדי שיהיה להמלך רפואה מהרפואות שלקח כבר ומהרפואות שיקח עוד. והנכד הנ"ל לא ידע כלל מזה, ומחמת זה אני הייתי בכאן ענן, (כל זה היה מספר הענן להשליח). וזה הבן הנ"ל, (היינו זה שלא היה לו כח ברגליו בתחלה), היה הולך אחריהם ושומע. והביאו אותו למלך, וצוה המלך שיקחו הכח ויחזירו להמלך הנ"ל, והחזירו לו הכח. ואז חזר הבן של השדים הנ"ל כנ"ל. ובא מיסר מאד בלא כח כי ענו אותו מאד שם. וחרה לו מאד על המכשף שענה אותו כל כך וצוה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד על המכשף הנ"ל. ויש ביניהם מדברים, והלכו והגידו להמכשף שישמר עצמו כי הם אורבים עליו. ועשה המכשף תחבולות וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי לשמר מהם, וחרה מאד להבן הנ"ל ולמשפחתו על המדברים על שגלו סודו להמכשף.

פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחה של הבן הנ"ל ומהמדברים על המשמר אצל המלך. והלכו בני המשפחה הנ"ל ועשו עלילה על המדברים. והרג המלך את המדברים. וחרה להמדברים הנשארים, והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים. והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר. ונעשו מלחמות בין כל המלכים, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ. ונפלה הארץ כלה ונשקה האילן כלו. ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו, אמן:

פורסם: 25 דצמבר ,2013
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות

Untitled-1

אבדת בת מלך חלק ה – סיפורי מעשיות

ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה. וזו היא:

מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.

פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור:

שהלא טוב יקח אותך ( דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).

בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

עמד השני למלכות מחמת שראה שהמלך מצטער מאד, ובקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאד זמן מרבה מאד עד שמצאה. (עתה מספר איך בקשה עד שמצאה), והיה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים והיה מבקשה זמן רב מאד.

והיה הולך במדבר וראה שביל אחד מן הצד והיה מישב עצמו: באשר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב. והיה הולך זמן רב.

אחר כך ראה מבצר (שקורין "שלאס") וכמה חילות היו עומדים שם סביבו. והמבצר היה נאה ומתקן ומסדר מאד עם החילות והיה מתירא מפני החילות פן לא יניחוהו לכנס. והיה מישב עצמו: אלך ואנסה. והשאיר הסוס והלך להמבצר והיו מניחים אותו ולא עכבוהו כלל, והיה הולך מחדר לחדר בלי עכוב ובא לפלטין אחד וראה שישב שם המלך בעטרה וכמה חילות שם וכמה משוררים בכלים לפניו והיה שם נאה ויפה מאד, והמלך ושום אחד מהם לא שאלוהו כלל.

וראה שם מעדנים ומאכלים טובים ועמד ואכל והלך ושכב בזוית לראות מה נעשה שם וראה שהמלך צוה להביא המלכה. והלכו להביא אותה והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאד באשר שהביאו את המלכה. והעמידו לה כסא והושיבוה אצלו. והיא היתה הבת מלך הנ"ל והוא (היינו השני למלכות), ראה והכירה.

אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: האתה מכיר אותי. והשיב לה: הן. אני מכיר אותך, את היא הבת מלך שנאבדה. ושאל אותה: האיך באת לכאן ? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו דבור הנ"ל. וכאן המקום הזה הוא לא טוב.

וספר לה שאביה מצטער מאד ושהוא מבקשה כמה שנים. ושאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך. ואמרה לו שאי אפשר לך להוציא אותי כי אם כשתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי ותהיה מתענה, וביום האחרון מהשנה תהיה מתענה ולא תישן כל המעת לעת. והלך ועשה כן.

ובסוף השנה ביום האחרון היה מתענה ולא היה ישן ועמד והלך לשם. והיה רואה אילן ועליו גדלים תפוחים נאים מאד, והיה מתאוה לעיניו מאד. ועמד ואכל משם ותכף שאכל התפוח, נפל וחטפו שנה והיה ישן זמן מרבה מאד. והיה המשרת מנער אותו ולא היה נעור כלל. אחר כך הקיץ משנתו ושאל להמשרת: היכן אני בעולם.

וספר לו המעשה (היינו המשרת ספר להשני למלך המעשה ואמר לו), שאתה ישן זמן מרבה מאד זה כמה שנים ואני הייתי מתפרנס מהפרות. והיה מצער עצמו מאד.

והלך לשם ומצא אותה. והיתה מצטערת לפניו מאד כי אלו באת באותו היום היית מוציא אותי מכאן ובשביל יום אחד אבדת. אמנם שלא לאכל הוא דבר קשה מאד, בפרט ביום האחרון אז מתגבר היצר הרע מאד, (היינו שהבת מלך אמרה לו שעתה תקל עליו האזהרה ולא יהיה מזהר שלא לאכל כי הוא דבר קשה לעמד בו וכו'), בכן תשוב לבחר לך מקום ותשב גם כן שנה כנ"ל, וביום האחרון תהיה רשאי לאכל. רק שלא תישן ולא תשתה יין כדי שלא תישן כי העקר הוא השנה. והלך ועשה כן.

ביום האחרון היה הולך לשם וראה מעין הולך. והמראה אדם והריח של יין. ושאל את המשרת: הראית שזה מעין וראוי שיהיה בו מים והמראה אדמומית והריח של יין. והלך וטעם מהמעין, ונפל וישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה והיו הולכין חילות רבות עם השיך להם מה שנוסע אחריהם (שקורין "אובאזין"), והמשרת הטמין עצמו מחמת החילות. אחר כך הלכה מרכבה ועגלות צב ושם ישבה הבת מלך, ועמדה שם אצלו וירדה וישבה אצלו והכירה אותו. והיתה מנערת אותו מאד ולא ננער.

והתחילה לקבל עליו אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאד שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי להוציא אותי ובשביל אותו היום שהיה יכול להוציאני ואבדו. והיתה בוכה מאד עלזה, כי יש רחמנות גדול עליו ועלי שכל כך זמן שאני כאן ואיני יכול לצאת אחר כך לקחה פאטשיילע (מטפחת) מעל ראשה וכתבה עליו בדמעות שלה והניחה אצלו ועמדה וישבה במרכבתה ונסעה משם.

אחר כך הקיץ ושאל את המשרת: היכן אני בעולם. וספר לו כל המעשה, ושחילות רבות הלכו שם ושהיתה כאן מרכבה הנ"ל ושהיתה בוכה עליו והיתה צועקת שיש רחמנות עליו ועליה כנ"ל. בתוך כך הציץ וראה שהפאטשיילע מנחת אצלו. ושאל: מאין זה. והשיב לו שהיא כתבה עליו בהדמעות. ולקחה והרים אותה כנגד השמש, והתחיל לראות האותיות, וקרא מה שכתוב שם כל קבלתה וצעקתה כנ"ל ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל. כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות שם תמצאני.

והשאיר את המשרת והניחו והלך לבדו לבקשה. והלך כמה שנים לבקשה. וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות, כי הוא בקי במפת העולם (שקורין "לאנד קארט") ועל כן אלך אל המדבריות. והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים. אחר כך ראה אדם גדול מאד, שאינו (גדר) אנושי כלל שיהיה אדם גדול כל כך. ונשא אילן גדול, שבישוב אינו נמצא אילן גדול כזה, ואותו האיש שאל אותו: מי אתה?

ואמר לו: אני אדם. ותמה ואמר שזה כל כך זמן שאני בהמדבר ולא ראיתי מעולם בכאן אדם. וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות.

אמר לו: בודאי אינו בנמצא כלל, ודחה אותו ואמר לו שהשיאו את דעתו בדבר שטות כי בודאי אינו נמצא כלל והתחיל לבכות מאד (היינו השני למלכות בכה מאד ואמר), כי בודאי בהכרח הוא נמצא באיזה מקום והוא דחה אותו (היינו האדם המשנה שפגע דחה אותו בדבריו ואמר), כי בודאי דבר שטות אמרו לפניו. והוא אמר (היינו השני למלכות), שבודאי יש.

אמר לו (האדם המשנה להשני למלכות): לדעתי היא שטות, אך מחמת שאתה מתעקש הנה אני ממנה על כל החיות אעשה למענך ואקרא לכל החיות כי הם רצים את כל העולם. אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר כנ"ל. וקרא את כלם מקטן ועד גדול כל מיני החיות ושאל אותם, וכלם השיבו שלא ראו. ואמר לו: ראה ששטות ספרו לפניך; אם תשמע שוב לאחוריך כי בודאי לא תמצא כי איננו בעולם. והוא הפציר מאד ואמר שבהכרח הוא בנמצא בודאי.

אמר לו (האדם המשנה לה שני למלכות): הנה במדבר נמצא שם אחי, והוא ממנה על כל העופות. ואולי יודעים הם מחמת שהם פורחים באויר בגבוה. אולי ראו הר ומבצר הנ"ל. ותלך אליו ותאמר לו שאני שלחתי אותך אליו.

והלך כמה וכמה שנים לבקשו, ומצא שוב אדם גדול מאד כנ"ל ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם כן כנ"ל והשיב לו כל המעשה ושאחיו שלחו אליו. והוא דחה אותו גם כן, כי בודאי אינו בנמצא. והוא הפציר אותו גם כן. ואמר לו (האדם הזה להשני למלכות): הנה אני ממנה על כל העופות; אקרא אותם, אולי יודעים הם. וקרא כל העופות ושאל את כלם מקטן ועד גדול והשיבו שאינם יודעים מהר ומבצר הנ"ל. אמר לו: הלא אתה רואה שבודאי איננו בעולם. אם תשמע לי שוב לאחוריך כי בודאי איננו. והוא (היינו השני למלכות), הפציר אותו ואמר שבודאי ישנו בעולם.

אמר לו (האדם השני הזה להשני למלכות), להלן במדבר נמצא שם אחי שממנה על כל הרוחות, והם רצים כל העולם; אולי יודעים הם. והלך כמה וכמה שנים לבקש ומצא אדם גדול גם כן כנ"ל ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם כן כנ"ל, והשיב לו כל המעשה כנ"ל ודחה אותו גם כן. והוא הפציר אותו גם כן, ואמר לו (האדם השלישי הזה להשני למלכות), שלמענו יקרא שיבואו כל הרוחות וישאל אותם. וקרא אותם ובאו כל הרוחות ושאל את כלם, ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל. ואמר לו (האדם השלישי להשני למלכות): הלא אתה רואה ששטות ספרו לפניך. והתחיל לבכות מאד ואמר: אני יודע שישנו בודאי.

בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד, וכעס עליו הממנה הנ"ל: מדוע נתאחרת לבוא, הלא גזרתי שיבואו כל הרוחות ולמה לא באת עמהם ? השיב לו שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות. ושמח מאד. ושאל הממנה את הרוח: מה יקר שם. (היינו איזה דברים הם שם ביקר ובחשיבות), ואמר לו שכל הדברים הם שם ביקר גדול.

ואמר הממנה על הרוחות להשני למלכות:באשר שזה זמן גדול כל כך שאתה מבקשה וכמה יגיעות שהיו לך, ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון, על כן אני נותן לך כלי, כשתושיט ידך לתוכה תקבל משם מעות. וגזר על הרוח הנ"ל שיוליך אותו לשם. ובא הרוח סערה ונשא אותו לשם.

והביא אותו אל שער, והיו עומדים שם חילות שלא הניחו לכנס אל העיר. והושיט ידו אל הכלי ולקח מעות, ושחד אותם, ונכנס לתוך העיר, והיתה עיר נאה.והלך אל גביר ושכר לו מזונות, כי צריך לשהות שם, כי צריך לשום שכלו חכמה להוציאה. ואיך שהוציאה לא ספר. ובסוף הוציאה.

פורסם: 10 דצמבר ,2013
קטגוריה: סיפורי מעשיות, שיעורי וידאו
אין תגובות
עמוד 1 מתוך 212