דמותו של רבי נתן

רבי נתן התקרב לרבנו בשנת תקס"ד בחודש אלול בהיותו כבן 22. קודם שנתקרב רבי נתן אמר רבנו ז"ל לפני כמה אנשים אני משתוקק שיתקרב אלי איש למדן ובעל לשון נפלא ואז הייתי יכול לבאר כתבי האר"י ז"ל עד שאפילו נערים יודעי ספר יהיו יכולים ללמוד ולהבין את כל כתבי האר"י ז"ל.

מוהרנ"ת זכה באופן מיוחד מכל תלמידי רבנו המיוחדים בזה שהייתה לו הרגשה יותר מכולם שהעניין של רבנו זה לדורות. ולכן הוא מגלה לנו שאמנם את רבי שמואל איזיק רבינו הדריך על חוד הסכין שאם לא אמר קריאת שמע יותר בכוונה מאתמול לא עלתה לו, ואילו רבי נתן קיבל מרבנו שאם לא התפללת בשעת נעילה ביום כיפור, יש עדיין יום למחרת וניתן עדיין לפעול. כלומר לא להתייאש בכל זמן ובכל מצב.

השפלות של רבי נתן

אחרי שנתקרב רבי נתן שיבח אותו מאוד רבינו הק' על השפלות והענווה שלו, ואמר לפני כמה אנשים ברוך השם שהזמין לי רך בשנים אחד שאפילו דיבור אחד מדיבורי לא יהיה נאבד עוד. הגם שלרבנו היו תלמידים עובדי השם מיוחדים ותלמידי חכמים מופלגים עם כל זאת רבי נתן נקרא "התלמיד" של רבינו הק' רבי נחמן מברסלב שעליו סמך את ידו וגם אמר לו מפורשות שהוא יודע ממנו יותר מכולם.

ענוותנותו ושפלות רוחו של רבי נתן, היא אשר עמדה לו להתבטל כל כך לרבו. ולפיכך, להתקרב אליו יותר מכל תלמיד אחר. "מדוע שאב רבי נתן, בדלי ובכף (מיט שעפל און לעפל) מרבינו – כי היה בעיני עצמו חתיכת בוץ" – כך אמר פעם רבי אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, מגדולי חסידי ברסלב.

יסוד האמונה – תאמין בעצמך

רבי נחמן הוכיח פעם את רבי נתן על עניין האמונה, וכך מספר רבי נתן "עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בעניין זה. כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת. ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר: ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך".

היסוד שרבי נתן גילה לעולם זה שהאמונה מושתתת על שלושה יסודות  א. אמונה בהשי"ת. ב. אמונה בצדיק. ג. אמונה בעצמו (בכוחו). 

שני היסודות הראשונים כבר ידועים, וכתובים בפסוק "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו" שהאדם צריך להאמין בה' ולהאמין בצדיק. אבל עיקר החידוש הוא שרבי נתן מוסיף נדבך יסודי ביסוד האמונה שהאדם צריך להאמין בעצמו. וזה לשון קודשו (הלכות פיקדון הלכה ה' סעיף ז') "אפילו אם יאמין בהשם יתברך ובצדיקים ובחבריו הקדושים שכולם צדיקים אבל אינו מאמין בעצמו… גם זה פגם אמונת חכמים ובאופן אחד זה פגם הגרוע מכל!" וממשיך רבי נתן ואומר "כי מי שרוצה לחוס על חייו צריך לבקש מהשם יתברך שיתחזק באמונת חכמים כל כך עד שיאמין גם בעצמו".

אם אדם אינו מאמין בעצמו – זהו חסרון באמונה בהשם יתברך ובצדיק.

חסרון אמונה בהשם יתברך – כיון שהקב"ה הוריד את נשמתו לעולם השפל הזה בשביל לעמוד בניסיונות שהוא צריך לעבור, והטיל עליו משימה מיוחדת, ובוודאי נתן לו את הכוחות להתגבר שאם לא כן זהו "משחק מכור" שכביכול המלך הטיל על הנגר משימה לייצר שולחן וכסא מפוארים בלי משור וכלי מדידה.

חסרון אמונה בצדיק – כיון שרבנו אמר שכל אחד יכול לזכות להגיע לשלמות שהוא נצרך להגיע אליה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן (תו ל"ד) ש"בכל אחד מישראל יש בו בחינת צדיק ועמך כולם צדיקים" ואם חלילה אדם לא מאמין בעצמו היאך יאמין שרבנו יטרח לתיקון נפשו .

המסלול שלך מגלה את הסוד שבך

על פי היסודות האלו כתבתי את הספר "הסוד שבך" שמחזק כבר אלפים, ומבאר את הנקודה שר נתן חידש לנו ביסודות האמונה – להאמין בעצמו!  ושבזה תלוי כל האמונה בהשי"ת ובצדיק. אדם כל הזמן הולך עם מחשבות מתי כבר יהיה לי מסלול חדש? בלי הפרעות בלי טרדות בלי בלבולים, ואז אוכל לעבוד את השם יתברך בנחת. וזוהי טעות גדולה בכל המהלך! דווקא המסלול שבו אתה נמצא עם כל ההפרעות וכל הקשיים זהו המסלול שמזכך אותך, זוהי הדרך שתלטש את היהלום שבך ותביא אותך לגילוי ומימוש "הסוד שבך" שזהו הפוטנציאל הרוחני והגשמי שגלום בכוחות הנפש האדירים שקיבלת.

אלא שבשביל לדעת היאך לנסוע בצורה נכונה ולהתקדם במסלול, היכן לתדלק ואיך למנוע טעויות שמוסיפות צער מיותר, ואיך לזכות לישועות שמחכות עבורנו על המסלול, בשביל זה עלינו ללמוד את הסוד שקיבלנו מרבי נתן שמבואר באריכות בספר "הסוד שבך" שמבאר את יסודות ההתחזקות והאמונה בכוחותיך, ועל ידי זה שהאדם מתחזק להאמין בעצמו על ידי זה יזכה להתחזק באמונה בהשם יתברך שה' נתן לו כוחות מיוחדים ומדויקים בשביל המסלול שאותו הוא צריך לעבור, וכן לאמונה בצדיק שהבטיח תיקון לנשמתו, ולהאמין שבוודאי יזכה לליטוש היהלום וגילוי הסוד שבו.

רבי דוב בער מטשערין

רבי דוב (בער) מטשערין – התקרב לרבנו בצעירותו כאשר עוד היה רבנו בעיר מדוודיבקע, רבי דוב היה מהעיר מדוודיבקע, לאחר נישואיו עקר לדאשיב שם היה סמוך לשולחן חותנו מספר שנים, בהיותו בדאשיב היה מקורב להרב יודל ולהרב שמואל אייזיק מדאשיב )ראה להלן), כאשר הסתיימה הנדוניה של חותנו חזר לאביו בעיר הולדתו מדוועדיווקע. לפני נסיעתו נפרד מר' יודל שהנהיג באותה עת את העדה בדאשיב, ר' יודל נפרד ממנו בחמימות והוסיף: "היות ושמענו כי יש מנהיג חדש במדוודיבקע (בהתכוונו לרבנו) אשר דרכו אינה נהירה עדיין, רצוי כי תדיר רגלך משם." המשך…

רבי אהרן בר' משה גולדשטיין, הרב של ברסלב (תקל"ה-תר"ה, 1775-1845)

כבר בהיותו צעיר, היה רבי אהרן מוכר כפוסק הלכה, ואפילו שימש כרב בחרסון עוד בחיי אביו שהיה רב ראשי שם. רבי נחמן התבטא על גודל קדושתו ואמר עליו שהוא ניגש לחופתו ב"לבוש נקי" (כלומר בטהרה). רבי נחמן כה העריך את רבי אהרן, שהוא הפעיל את זכות אבותיו כדי שרבי אהרן יכהן כרב בברסלב. כמו כן התבטא עליו רבי נחמן כי לא רק לו אנו חייבים תודה על שבא לכהן כרב בברסלב אלא אף לסוסים שהביאוהו חבים אנו תודה… בהזדמנות אחרת התבטא: "אויף א פיינדיל וועל איך איהם אקעגין טראגין משיח". ("על גבי מגש/נס אשאהו לקראת המשיח." (יש שתי גרסאות בכוונת המילה פיינדיל: לגרסא אחת הכוונה למגש, ולגרסא שנייה הכוונה לנס)). אודות מעלתו בבהירות פסקי הלכות התבטא רבי נחמן: הענקתי לו בירור המדמה (בהירות דמיון) בפסיקת תשובות הלכתיות.
נכדו ר' נחמן – הרב מטשערין (ראה להלן) סיפר שפעם אחת נכנס ר' אהרן אל רבנו ואמר לו רבנו במעין תוכחה – "מדוע שלא תיקח את ספרי ותעיין בו היטב עד שיעלה בדעתך איזו שאלה, ולאחר מכן תוסיף ותעיין עד אשר תמצא יישוב לשאלתך?", ר' אהרן שמע וקיבל, הוא חזר לביתו ומיד ישב לעיין בספר ליקוטי מוהר"ן עד שעלה בדעתו קושיא עצומה לאחר מכן הוסיף ועיין עד שמצא יישוב לשאלתו, הוא חזר אל רבנו והציע לפניו את השאלה והתשובה, רבנו נהנה מדבריו ואמר לו: "אני יודע על אחד שחיבר פירוש על ספר הזוהר, ולמרות שלא חיבר את הפירוש ברוח הקודש הוא כיון לאמתם של דברים." רבנו רמז כי רצונו איתן שילמדו בספרו ויעיינו היטב בדבריו.

פעם שלח רבנו את רבי נתן לבקר את ר' אהרן, הרבי אמר לו בלשון זה: "גיי זעה וואס מאכט מיין אהרל'ה" (לך תראה מה עושה אהרל'ה שלי) ר' נתן הלך וראה את ר' אהרן יושב בעליית הגג, פניו שטופי דמע, והוא משתפך בתפילה כבן לאביו, ר' נתן התרשם מאוד מהמראה וכשחזר לרבנו וסיפר לו מה שראה, נענה רבנו בלשון הפיוט הנאמר ביום הכיפורים 'כיושב בסתר לחלות פני מלך מראה כהן'" כלומר כשרוצים לתאר את המראה הנהדר של הכהן הגדול בצאתו מבית קודשי הקודשים ביום המקודש ביתר- יום הכיפורים, ממשילים אותו לאהרל'ה שלי היושב בסתר ומחלה (מרצה) פני מלך". (יש מעירים, כי רבנו רצה להדגים לר' נתן שהיה אז בתחילת התקרבותו, כיצד צריכה להראות התבודדות, ולכן שלחו אל ר' אהרן).

רבנו פנה פעם לר' אהרן ואמר לו בלשון זה: "אני אוהב אותך מאוד, על כן אני מברכך (בלשון אשכנז: ווינטש איך דיר), שתזכה בעולם הבא להבין השיחות חולין שלי".

מסופר כי לקראת ראש השנה האחרון של רבנו, הגיע ר' אהרן לרבנו (שכבר עקר מברסלב לאומן בחצי שנה האחרונה לחייו), וסיפר לו על מכתב שקבל מבני עירו, בו הם מתלוננים על כך שהוא נוסע לרבו לראש השנה,. בטענה כי לא זו בלבד שרבנו עזב אותם השנה ונשארו כצאן ללא רועה, האם גם רבם יעזוב אותם בימים הנוראים", ר' אהרן בידעו את חשיבות ראש השנה אצל רבנו, לא אבה לשמוע להם, אך בכל זאת החליט לשאול את רבנו על כך, להפתעתו השיב לו רבנו: "הם צודקים, עליך לשוב אליהם," ר' אהרן לא האמין שזאת תהיה התשובה והחל לבקש שרבנו לא ידחה אותו, אך רבנו לא אבה לשמוע לו והוסיף: "אבל, אינך יכול לתאר לעצמך את הצער שיהיה לנו בכך שלא תהיה נמנה עמנו בראש השנה, כי הוא הפסד שלא ניתן לתאר." "אם כך אשאר כאן" – ביקש שוב ר' אהרן, אך רבנו לא הסכים עמו, ור' אהרן שב לביתו.

בדרך פגש את רבי נתן ור' נפתלי הנוסעים לאומן לרבנו, וסיפר להם את שיחתו עם רבנו, "אנחנו" – נענו שני הרעים – "אפילו אם היה רבנו מגרש אותנו בקורות הבניין לא היינו מסכימים ללכת מעמו בראש השנה, לראש השנה נוסעים גם כאשר הצדיק עצמו דוחה אותך." בערב ראש השנה הוסיף רבנו לדבר בחשיבות ראש השנה וביטא שוב את צערו על כך שר' אהרן לא ישתתף עמם באותה שנה, ואמר "שעליו יש לו רחמנות גדולה, כי רצה באמת להיות כאן על ראש השנה, אך נמנע מחמת הנ"ל".

ר' אהרן היה מקורב ומיודד מאוד עם ר' נתן, והעריך אותו מאוד, בספר טובות זכרונות מסופר כי לפני שהזמין רבנו את ר' אהרן לכהן כרב בברסלב אמר לר' נתן "עשה לך רב וקנה לך חבר" ובכן, אני רבך ור' אהרן יהיה חברך, ואכן היו השניים לחברים קרובים ביותר. בשנות הדיכוי והרדיפות כנגדו הרבה לתמוך בו, כפי שר' נתן מציין זאת במכתבים. בעת פטירתו של ר' נתן, ביכה אותו ר' אהרן, ואמר: "אצלו (ר' נתן) היו כל האוצרות של רבנו", כמו כן אמר שר' נתן היה ארגז מלא אורה.

יצוין כי ר' אהרן ור' נתן רכשו עבורם שני קברים בסמיכות במרכז בית העלמין שבעיירה ברסלב. אולם אחד התלמידים ר' נתן בן ר' לייבלי ראובנ'ס אשר שמע פעם את ר' נתן האומר כי היה משתוקק שיעבירו דרכו את הנפטרים בכדי שיוכל לפעול לטובת נשמתם, התעקש לקברו בכניסה לבית העלמין, ותיכף ביציאת שבת יצא וכרה קבר קרוב לכניסה לבית העלמין ושכנע את החברא קדישא הקברנים שזהו המקום הטוב ביותר למוהרנ"ת. בעקבות זאת לא נקברו שני הרעים בסמיכות. יש לציין כי הדבר כאב לר' אהרן והוא הקפיד על כך.

רבנו גילה לר' אהרן כי תאריך פטירתו יחול בחודש אב. ר' אהרן עצמו סיפר בעת מחלתו קודם פטירתו, שלמרות מחלתו עוד בקיץ תר"ד, שנה אחת לפני פטירתו, ברגע שחודש אב חלף הוא התמלא שמחה כי כבר ידע שישלים את שנתו ויחיה. כפי שרבנו חזה מראש כך היה, ר' אהרן נפטר בראש חודש אב תר"ה, כחצי שנה לאחר פטירת ר' נתן. לפי מסורת אחת בקרב החסידים ר' אהרן היה ניצוץ מנשמת אהרן הכהן שנפטר גם הוא בראש חודש אב.

מסופר כי לפני פטירתו קרא ר' אהרן לבני ביתו ואמר להם: "אומרים עלי שאני גאון ותלמיד חכם, אם כן וודאי ידעתי לבחור לעצמי משהו טוב, ובכן אני בחרתי ברבנו, ואת החלק הטוב הזה אני מעניק לכם, ואומר לכם לבחור בו גם אתם"…

הוא ורבי נפתלי (ראה להלן) נבחרו כשני העדים להבטחתו המפורסמת של רבי נחמן להציל כל אדם המבקר אצל קברו, הנותן צדקה והאומר את עשרת המזמורים של התיקון הכללי, ולעשות טובה נצחית לנשמתו לאחר פטירתו.

בנו של ר' אהרן היה רבי צבי אריה, שהתמנה לרב בברסלב אחרי פטירת אביו. נכדו היה רבי נחמן מטשערין, המכונה הרב מטשערין

אנשי הנח"ל