מעשה בחכם אחד קדם מותו קרא את בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות.
גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות.
אחר כך נפטר החכם, והניח בנים. והיה לו בן אחד שלא היה יכל לילך.
והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכל לילך. והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו. והיה אותו הבן, (שלא היה יכל לילך), מקבץ על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם; טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן. ואף שאינו יכול לילך, יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ויסע עמהם ללייפסיק (עיר מפורסמת בגרמניה) ויוכל לעשות המשא ומתן אף שאינו יכול לילך.
כששמעו המשפחה זאת הוטב בעיניהם, ואמרו: למה לנו לתן לו הספקה, טוב שיהיה לו פרנסה. והלוו לו עוד מעות כדי שיוכל לנהג המשא ומתן, ושכר לו עגלה ונאמן ובעל עגלה ונסע ובא לקרעטשמע (אכסניה), ואמר הנאמן שילינו, שם ולא רצה. והפצירו בו, והוא עקש אותם ונסעו משם, ותעו ביער ונפלו עליהם גזלנים.
ואותן הגזלנים נעשו על ידי שהיה פעם אחת רעב, ובא אחד לעיר והכריז: מי שרוצה מזונות יבוא אליו. ונתקבצו אליו כמה אנשים. והוא עשה בערמה. ומי שהיה מבין בו שאין בו צרך אליו, דחה אותו. ולאחד היה אומר: אתה תוכל להיות בעל מלאכה, ולזה אמר: אתה תוכל להיות ברחים. וברר רק כמה אנשים חכמים והלך עמהם ליער, ואמר להם שיהיו נעשים גזלנים, באשר שמכאן הולכים הדרכים ללייפסיק, לברעסלא (עיר בגרמניה) ולשאר מקומות, ונוסעים בכאן סוחרים ונגזל אותם ונקבץ מעות. ונפלו עליהם, (היינו אלו הגזלנים הנ"ל נפלו על הבן הנ"ל שלא היה יכל לילך ועל האנשים שלו, דהיינו הנאמן והבעל עגלה).
הבעל עגלה והנאמן שהיו יכולים לברח ברחו, והוא נשאר על העגלה. ובאו ולקחו התבה של המעות, ושאלו אותו: למה אתה יושב? והשיב שאינו יכול לילך. וגזלו התבה והסוסים, והוא נשאר על העגלה. והנאמן והבעל עגלה, (שברחו למקום שברחו), ישבו עצמם, באשר שלקחו פרוקלאדין (התחייבויות כספיות ) מפריצים ולמה להם לשוב לביתם שיוכלו לבוא בשלשלאות. טוב להם לשאר שם, (במקום שברחו לשם), ויהיו בכאן נאמן ובעל עגלה.
והבן הנ"ל, כל זמן שהיה לו המאכל שלקח מביתו לחם יבש שהיה בעגלה (שקורין "סוחריס") אכל אותם. ואחר כך כשכלה ולא היה לו לאכל, ישב עצמו מה לעשות והשליך עצמו מהעגלה לאכל עשבים והיה לן יחידי בשדה ונפחד, ונטל ממנו הכח עד שלא היה יכל אפילו לעמד, רק לרחש (בלשון אשכנז: רוקין זיך) והיה אוכל העשב סביבותיו וכל זמן שהיה יכול להושיט ולאכל היה אוכל שם. ואחר כך כשכלה העשב סביבו עד שלא היה יכל להושיט, היה מנתק עצמו להלן ואכל שם, והיה אוכל העשב איזה זמן. פעם אחד בא לעשב אחד שעדין לא אכל עשב כזה, והוטב בעיניו אותו העשב, מחמת שהיה אוכל זמן רב עשבים והיה מכיר בהם, ועדין לא ראה עשב כזה. וישב עצמו לעקרו עם שרשו. והיה תחת השרש דומיט (אבן טובה), והדומיט היה מרבע. וכל צד היה לו סגלה אחרת. ובצד אחד היה כתוב שמי שיאחז אותו צד, ישא אותו למקום שיום ולילה נתקבצים ביחד, שהשמש והירח נתקבצים שם ביחד. וכשעקר העשב עם השרש שהיה שם הדומיט נזדמן שאחז באותו הצד,( המסגל לשא אותו למקום שיום ולילה מתקבצים כנ"ל), ונשא אותו ובא למקום שיום ולילה נתועדים יחד. והסתכל והנה הוא שם במקום ששמש וירח באים ביחד כנ"ל.
ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגלה מיחדת, שזה מסגל לבנים וזה מסגל לפרנסה, וזה מסגל לרפואת חולאת זה, וזה לחולאת אחרת. כל אחד ואחד מסגל לדבר אחר. וזה האילן היו צריכין להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסגל מאד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מיבש אותו.
ענתה הלבנה ואמרה: אתה דואג דאגות אחרים, אני אספר לך עסק שלי. היות שיש לי אלף הרים וסביבות האלף הרים, יש עוד אלף הרים, ושם מקום שדים, והשדים יש להם רגלי תרנגולים, ואין להם כח ברגליהם, ויונקים מרגלי, ומחמת זה אין לי כח ברגלי. ויש לי אבק, היינו פול, שהוא רפואה לרגלי, ובא רוח ונושא אותו.
ענתה החמה: את זה אתה דואג? (בלשון תימה) אגיד לך רפואה. באשר שיש דרך, ומאותו הדרך מתפצלים כמה דרכים. דרך אחד של צדיקים, אפילו הצדיק שהוא בכאן מפזרים תחתיו אותו האבק שבאותו הדרך הנ"ל בכל פסיעה, וכל פסיעה שהוא פוסע הוא דורך באותו האבק. ויש דרך של אפיקורסים אפילו אפיקורס שבכאן מפזרים תחתיו בכל פסיעה מאותו האבק כנ"ל. ויש דרך של משגעים, אפילו משגע שבכאן מפזרים תחתיו כנ"ל. וכן יש כמה דרכים. ויש דרך אחר באשר שיש צדיקים שמקבלים על עצמם יסורים, ומוליכים אותם הפריצים בשלשלאות, ואין להם כח ברגליהם ומפזרים תחתיהם מאותו האבק של אותו הדרך, ויש להם כח ברגליהם, על כן תלך לשם שיש שם הרבה אבק ויהיה לך רפואה על רגליך, (כל זה דברי החמה אל הלבנה. והוא שמע כל זה).
בתוך כך נסתכל על הדומיט בצד אחר וראה כתוב שם, שמי שיאחז באותו הצד שישא אותו להדרך שיוצאים ממנו כמה דרכים כנ"ל, ואחז באותו הצד, ונשא אותו לשם ונתן רגליו באותו הדרך שהאבק רפואה לרגלים, ונתרפא מיד. והלך ונטל האבק מכל הדרכים ועשה לו אגדות; שאגד הפול של הדרך של צדיקים לבדו, וכן הפול של שאר הדרכים אגד כל אחד לבדו ולקחם אתו.
וישב עצמו והלך לאותו היער שגזלו אותו שם. כשבא לשם, בחר לו אילן גבוה שהוא סמוך להדרך שיוצאים שם הגזלנים לגזל, ולקח הפול של צדיקים והפול של משגעים וערבם יחד ופזר אותם על הדרך. והוא עלה על האילן וישב שם לראות מה יהיה נעשה בהם. והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזל. וכשבאו לאותו הדרך, תכף כשדרכו על הפול הנ"ל נעשו צדיקים, והתחילו לצעק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות. אבל מחמת שהיה מערב שם פול של משגעים נעשו צדיקים משגעים. והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר: בשבילך גזלנו וזה אמר: על ידך גזלנו, עד שהרגו זה את זה. והיה שולח כת אחרת והיה גם כן כנ"ל, והרגו זה את זה כנ"ל. וכן היה אחר כך, עד שנהרגו כלם. עד שהבין שלא נשארו כי אם הוא בעצמו עם עוד אחד, (היינו שהבן הנ"ל הבין שכבר נהרגו כל הגזלנים הנ"ל ולא נשאר כי אם הגזלן הגדול בעצמו עם עוד אחד), וירד מהאילן. וכבד משם את הפול הנ"ל מן הדרך, ופזר את הפול של צדיקים בעצמו, והלך וישב על האילן.
ואותו הגזלן, היינו הגדול שבהם, תמה ששולח כל הגזלנים ואין אחד מהם שב אליו, והלך הוא בעצמו עם האחד שנשאר אצלו. ותכף כשבא על אותו הדרך, (שפזר שם הבן הנ"ל הפול של צדיקים לבדו), נעשה צדיק, והתחיל לצעק לחברו על נפשו על שהרג כל כך נפשות וגזל כל כך, והיה תולש קברים והיה שב בתשובה ומתחרט מאד. וכיון שראה, (הבן הנ"ל שהיה יושב על האילן), שהוא מתחרט ושב בתשובה כל כך, ירד מהאילן. כיון שראה הגזלן שמצא אדם, התחיל לצעק: אוי על נפשי, כזאת וכזאת עשיתי, אהה, תן לי תשובה. ענה לו: החזר לי התבה שגזלתם ממני. כי כתוב אצלם על כל גזלה באותו היום שנגזל ואצל מי נגזל. אמר לו: אני מחזיר לך תכף ואני נותן לך אפילו כל האוצרות של גזלה שיש לי, רק תן לי תשובה. אמר לו: תשובתך היא, רק שתלך אל העיר ותצעק ותתודה: אני הוא שהכרזתי אז ועשיתי כמה גזלנים והרגתי וגזלתי כמה נפשות, זה היא תשובתך. ונתן לו כל האוצרות, והלך עמו אל העיר, ועשה כן. ופסקו שם באותו העיר, באשר שהרג כל כך נפשות, על כן יתלו אותו, למען ידעו.
אחר כך ישב עצמו הבן הנ"ל לילך אל השני אלף הרים, (הנ"ל), להסתכל מה נעשה שם. כשבא לשם עמד מרחוק מהשני אלף הרים, וראה שיש שם כמה וכמה אלף אלפים ורבי רבבות משפחות של שדים, כי הם פרים ורבים כבני אדם, והם רבים מאד. וראה המלכות שלהם יושב על כסא ששום ילוד אשה אינו יושב על כסא כזו. וראה אותם שעושים ליצנות: זה מספר שהזיק לזה תינוק, וזה אומר שהזיק לזה יד, וזה מספר שהזיק רגל, וכן שאר ליצנות.
בתוך כך נסתכל וראה אב ואם הולכים ובוכים. ושאלו אותם: למה אתם בוכים? והשיבו שיש להם בן והיה דרכו לילך לדרכו והיה שב באותו הזמן, ועכשו הוא זמן רב ועדין לא בא. והביאו אותם למלך, וצוה המלך לשלח שלוחים לכל העולם למצאו. והיו האב ואם חוזרים ופגעו באחד שהיה הולך ביחד עם בנם הנ"ל, (היינו שאותו האחד שפגעו בו היה החבר של בנם והיה הולך ביחד עם בנם בתחלה, אבל עכשו פגעו בו לבדו), ושאל אותם: על מה אתם בוכים? וספרו לו כנ"ל. השיב להם: אני אודיע לכם. היות שהיה לנו אי אחד בים שהיה שם מקום שלנו, ואחר כך הלך המלך שהיה שיך לו האי הנ"ל ורצה לבנות שם בנינים והניח יסודות, ואמר הבן הנ"ל, (היינו הבן של השדים הנ"ל שנאבד), אלי שנזיק אותו. והלכנו ולקחנו הכח מהמלך.
והיה עוסק בדאקטורים, ולא היו יכולים לעזר לו. והתחיל לעסק במכשפים, והיה שם מכשף אחד שהיה יודע משפחתו, ואת משפחתי לא ידע, על כן לא היה יכל לעשות לי דבר. אבל משפחתו היה יודע ותפס אותו ומענה אותו כל כך. והביאו אותו אל המלך, (היינו זה השד שספר כל זה הביאו אותו אל המלך שלהם), וספר זאת לפני המלך. אמר המלך: ישיבו לו הכח. ענה ואמר, שהיה אצלנו אחד שלא היה לו כח ונתננו לו הכח. אמר המלך: יקחו ממנו הכח ויחזירו להמלך. השיבו להמלך כי נעשה ענן. אמר המלך שיקראו הענן ויביאו אותו לכאן. ושלחו שליח אחריו.
אמר אותו האיש הבן הנ"ל, (היינו זה הבן שלא היה לו כח ברגליו בתחלה שבא לכאן וראה כל זה): אלך ואראה הענין איך נעשה מהאנשים אלו ענן. והלך אחרי השליח. ובא אל העיר שהיה שם הענן, ושאל את אנשי העיר: מפני מה כסה הענן כל כך בתוך העיר? והשיבו לו: בכאן, אדרבא, שמעולם אין כאן ענן, וזה זמן שכסה הענן ובא השליח וקרא את הענן, והלך משם. וישב עצמו האיש הנ"ל לילך אחריהם לשמע מה הם מדברים. ושמע שהשליח שאל אותו: איך אתה בא להיות בכאן ענן. והשיב לו: אספר לך מעשה:
פעם אחת היה חכם אחד. והקיסר מהמדינה היה אפיקורס גדול, ועשה את כל המדינה לאפיקורסים. והלך החכם וקרא את כל בני משפחתו. ענה ואמר להם: הלא אתם רואים שהקיסר הוא אפיקורס גדול ועשה את כל המדינה אפיקורסים וקצת ממשפחתנו עשה גם כן לאפיקורסים. בכן נפרש אל המדבר כדי שנשאר בהאמונה בהשם יתברך. והסכימו עמו. ואמר החכם שם, (היינו שהזכיר איזה שם מן השמות), והביא אותם אל המדבר ולא הוטב בעיניו אותו המדבר. ואמר שם ונשא אותם אל מדבר אחר, ולא הוטב בעיניו גם כן. ואמר עוד שם והביא אותם אל מדבר אחר, והוטב בעיניו. ואותו המדבר היתה סמוכה אל השני אלף הרים והלך, (אותו החכם הנ"ל), ועשה עגול סביבותם, שלא יוכל שום אחד להתקרב אליהם.
ויש אילן שאם היה אותו האילן נשקה לא היה נשאר ממנו, (היינו מן השדים), כלום. על כן עומדים יום ולילה מאתנו שחופרים ואינם מניחים מים להאילן. ושאל אותו: למה עומדים יום ולילה, כיון שחופרים פעם אחת למנע המים די. השיב לו: שיש בינינו מדברים ואלו המדברים הולכים ועושים מחלקת בין מלך זה למלך אחר, ועל ידי זה נעשה מלחמה, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ, ונופלת האדמה שסביבות החפירה ויוכל לבוא מים להאילן, על כן עומדים תמיד לחפר כנ"ל. וכשנעשה מלך בינינו עושים לפניו כל הליצנות ושמחים; זה מתלוצץ איך הזיק תינוק והיולדת מתאבלת עליו, וזה מראה ליצנות אחרות וכן כמה מיני ליצנות. וכשהמלך בא בתוך השמחה הוא הולך ומטיל עם השרי מלוכה שלו, ומנסה עצמו לעקר האילן, כי אם לא היה האילן כלל, היה טוב לנו מאד. ומחזק לבו מאד כדי לעקר האילן כלו, וכשבא אל האילן, אזי האילן צועק מאד, ואזי נופל עליו פחד וחוזר לאחוריו.
פעם אחת נעשה מלך חדש ביניהם ועשו לפניו ליצנות גדולות כנ"ל, ובא בשמחה גדולה, ועשה לעצמו אבירות לב מאד, ואמר לעקר את האילן כלו לגמרי ויצא לטיל עם שריו, וחזק לבו מאד, ורץ לעקר האילן לגמרי. וכשבא אליו נתן קול גדול ונפל עליו פחד. וחזר לאחוריו ובא בכעס גדול, וחזר והיה הולך. בתוך כך נסתכל וראה בני אדם יושבים, (היינו הכת אנשים של החכם הנ"ל), ושלח איזה אנשים מאנשיו לעשות להם כראוי כדרכם תמיד, (היינו שזה המלך שלח להזיקם כדרכם). וכיון שראו אותם אותה המשפחה של בני אדם הנ"ל נפל עליהם פחד. ואמר להם הזקן הנ"ל: אל תפחדו.
וכשנתקרבו השדים לשם לא היו יכולים להתקרב אליהם מחמת העגול הנ"ל שהיה סביבותם ושלח שלוחים אחרים ולא היו יכולים גם כן. ובא בכעס גדול והלך בעצמו ולא היה יכול גם הוא לקרב אליהם, ובקש מהזקן שיניחנו לכנס לשם. ואמר לו: מאחר שאתה מבקש אניח אותך לכנס, אבל אין דרך שילך המלך יחידי, ואניח אותך עם עוד אחד לכנס. ופתח להם פתח ונכנסו. וחזר וסגר העגול. אמר המלך להזקן: איך אתה בא לישב על מקום שלנו. אמר לו: מפני מה הוא מקומך, הוא מקום שלי. אמר לו: אין אתה מתירא ממני? השיב לו: לאו. אמר לו: אין אתה מתירא. ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן: אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני. והלך והתפלל קצת ונעשה עב וענן גדול והיו רעמים גדולים. והרעם הורג אותם, ונהרגו כל השרי מלוכה שלו שהיו עמו, ולא נשארו כי אם הוא עם האחד שהיה עמו שם בתוך העגול. ובקש אותו שיפסק הרעם, ופסק.
ענה המלך ואמר: מאחר שאתה איש כזה, אתן לך ספר מכל המשפחות של שדים, כי יש בעלי שמות שאינם יודעים רק ממשפחה אחת ואפילו אותה המשפחה אינם יודעים בשלמות. אני אתן לך ספר שכתוב בו כל המשפחות, כי אצל המלך כתובים כלם ואפילו מי שנולד נכתב אצל המלך. ושלח את האחד שהיה עמו אחר הספר, (היינו שהמלך של השדים שלח את האחד שהיה עמו בתוך העגול אחר הספר. נמצא שטוב עשה שהניח אותו עם עוד אחד לכנס, כי אם לאו את מי היה שולח ?), והביא לו הספר. ופתח את הספר וראה כתוב בו אלף אלפים ורבי רבבות משפחות שלהם. והבטיח המלך שלא יזיקו לעולם את כל משפחתו של אותו הזקן הנ"ל. וצוה להביא כל הפאטרעטין (דמות דיוקן) של כל בני משפחתו ואפילו אם יהיה נולד להם, (איזה ילד), יביאו תכף הפאטרעט שלו כדי שלא יהיה נזק שום אחד ממשפחת הזקן.
אחר כך כשהגיע זמנו של הזקן לפטר מן העולם קרא לבניו וצוה להם ואמר להם: אני מניח לכם זה הספר. והלא אתם רואים שיש לי כח להשתמש עם זה הספר בקדשה, ואף על פי כן איני משתמש בו, רק יש לי אמונה בהשם יתברך. גם אתם אל תשתמשו בו, אפילו אם ימצא אחד מכם שיוכל להשתמש בו בקדשה, אף על פי כן אל ישתמש בו, רק יהיה לו אמונה בהשם יתברך. ונפטר החכם. והלך הספר בירשה ובא לבן בנו. והיה לו כח להשתמש בו בקדשה, רק שהיה לו אמונה בהשם יתברך ולא היה משתמש בו כאשר צוה הזקן. והמדברים שיש ביניהם היו מפתים את נכד הזקן הנ"ל: באשר שיש לך בנות גדולות ואין לך לפרנסם ולהשיאם, על כן השתמש בזה הספר. והוא לא היה יודע שהם מפתים אותו וסבר שלבו מיעצו לזה. ונסע לאביו זקנו על קברו ושאל אותו: באשר שהנחת צואה שלא להשתמש עם הספר רק שיהיה לנו אמונה בהשם יתברך, ועתה הלב מפתה אותי להשתמש בו. ענה אותו, (הזקן הנפטר הנ"ל): אף על פי שיש לך כח להשתמש בו בקדשה, מוטב שיהיה לך אמונה בהשם יתברך, ואל תשתמש בו, והשם יתברך יעזר לך. ועשה כן.
ויהי היום והיה המלך חולה באותה המדינה שיושב בה הנכד של הזקן הנ"ל ועסק בדאקטורים ולא היו יכולים לעשות רפואה מחמת גדל החמימות שהיה שם באותה המדינה לא היו מועילים הרפואות. וגזר המלך שישראל יתפללו בעדו. אמר המלך שלנו: באשר שזה הנכד הנ"ל יש לו כח להשתמש עם הספר בקדשה ואינו משתמש בו, על כן נעשה לטובתו. וצוה עלי להיות שם ענן כדי שיהיה להמלך רפואה מהרפואות שלקח כבר ומהרפואות שיקח עוד. והנכד הנ"ל לא ידע כלל מזה, ומחמת זה אני הייתי בכאן ענן, (כל זה היה מספר הענן להשליח). וזה הבן הנ"ל, (היינו זה שלא היה לו כח ברגליו בתחלה), היה הולך אחריהם ושומע. והביאו אותו למלך, וצוה המלך שיקחו הכח ויחזירו להמלך הנ"ל, והחזירו לו הכח. ואז חזר הבן של השדים הנ"ל כנ"ל. ובא מיסר מאד בלא כח כי ענו אותו מאד שם. וחרה לו מאד על המכשף שענה אותו כל כך וצוה לבניו ומשפחתו שיהיו אורבים תמיד על המכשף הנ"ל. ויש ביניהם מדברים, והלכו והגידו להמכשף שישמר עצמו כי הם אורבים עליו. ועשה המכשף תחבולות וקרא עוד מכשפים שיודעים משפחות כדי לשמר מהם, וחרה מאד להבן הנ"ל ולמשפחתו על המדברים על שגלו סודו להמכשף.
פעם אחת נזדמן שהלכו יחד ממשפחה של הבן הנ"ל ומהמדברים על המשמר אצל המלך. והלכו בני המשפחה הנ"ל ועשו עלילה על המדברים. והרג המלך את המדברים. וחרה להמדברים הנשארים, והלכו ועשו מרידה בין כל המלכים. והיה בין השדים רעב וחלשות וחרב ודבר. ונעשו מלחמות בין כל המלכים, ועל ידי זה נעשה רעידת הארץ. ונפלה הארץ כלה ונשקה האילן כלו. ולא נשאר מהם כלל, ונעשו כלא היו, אמן:
כיצד ננצל מעין רעה?